Volume 3

Page 1106

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ופוסקים בישיבת "חתם סופר" אצל הרב אברהם שמואל בנימין סופר (בעל ה"כתב סופר") והחליט לעלות לארץ הקודש, כדי שיוכל לחיות כיהודי כשר. לעצת הרב למד מלאכת כריכת-ספרים, שכן בארץ הקודש שוקדים על התורה ובודאי זקוקים לכריכת ספריהם, ובעזרתה יוכל להתפרנס מיגיע כפיו, והרב היה מוכן לאסוף לו מנכבדי הקהלה כסף להוצאות הנסיעה, אך בא מקרה ששחרר אותו מהטורח הזה.

באחד הימים, בשנת תר"ו (1846) הגיעה לפרסבורג בעגלה משפחת רובוביץ מסובאלקי שגרה בפאריס (האיש ר' יהודה ליב ואשתו חיינה ובנם משה ובתם חיה שרה ) בדרכה לארץ-ישראל. האיש היה סופר סת"ם בפאריס, חי בחסידות ובפרישות, לא אכל שום דבר מן החי, ובחששו שמא יתרחקו צאצאיו מן היהדות החליט לעלות עם משפחתו לארץ הקודש. הוא קנה עגלה ונסע עם משפחתו מארץ לארץ, ובכל מקום שכר לו עגלון מורה-דרך עד למקום לינת הלילה הבא, - וכך הגיעה עגלת העולים לפרסבורג.

כאן הציע הבחור המשכיל שלמה ליברכט למשפחה העולה את שרותו לכל הדרך על מנת שיקחוהו עמהם לארץ הקודש, וכך נסעו עד עיר-החוף הבולגארית וארנה, שהיתה אז תחת שלטון טורקי, והפליגו בספינת מפרשים בכיוון לעכו. בדרך סבלו מסערות הים, חוסר מים ופגעים אחרים לרוב, ובסוף הטילה הסערה את ספינתם לחוף העיר טוניס. כאן התאכסנו שבועות אחדים אצל הרב עד שהגיעה אנית-קיטור צרפתית בדרכה לאלכסנדריה ובה אמרו להמשיך את דרכם לארץ-ישראל. כשיצאו אל הנמל להפליג באניה, והנה הבחור שלמה איננו, ובעודם מחכים לשובו והאניה הפליגה בלעדיהם כשהגיע הבחור אליהם התנצל, שהלך להפרד מהרב ומצא אותו מרצד, שיעור בבית-המדרש ללומדי תורה ובכן נשאר גם הוא לשמוע את השיעור. הם רגזו על ה"בטלן" שבגללו הפסידו הזדמנות נאותה לנסיעה, אך לאחר ימים אחדים, כשנודע בעיר כי האניה הזאת טבעה בדרכה, ע"י האיים הבילריים, נשתנה יחסם אליו, שכן בזכותו נצלו ממות. סוף סוף באה

אנית-קיטור אחרת, בה נסעו לעכו ועלו לצפת ואחרי זמן מועט עברו לירושלים.

ר' שלמה נשא לאשה את חיה שרה בת המשפחה שעלה עמה (האריכה ימים ונפטרה בירושלים, בת 97 שנה, ביום כ"ד כסלו תרע"ח - יום כניסת הצבא האנגלי לירושלים).

עסק במלאכתו, בכריכת ספרים, והיה כורך הספרים הראשון בארץ ונקרא ר' שלמה בוכבינדר, ובצרכי צבור בכולל הו"ד (הולנד ואשכנז) ויחד עם ר' עזריאל הויזדורף רכש את המגרש לבנין "בתי מחסה" אשר על הר ציון בעיר העתיקה "דייטשר פלאץ" לשיכון לומדי תורה מטעם כולל זה, בסך ששת אלפים (6000) גרוש מחיר יקר מאד בימים ההם. ואת הכסף השיגו ע"י זה שמשכנו את תכשיטי נשיהם, ואח"כ השתדלו להשיג כספים מאת המנדבים מגרמניה לבנין הבתים הראשונים באמצעות כולל הו"ד (הולדנ ודייטשלנד). והוא עניין את ר' שמעון וולף מפרנקפורט שבנה את שלושת הבתים הראשונים בשביל ב"ח הנקראים בשם "בתי רוטשילד" וביזמתו, ביחד עם ר' עזריאל הויזדורף, נוסד ועד לבתי המחסה שבראשו עמד הרב ר' עזריאל הילדסהיימר והאחים עקיבא וצבי להרין באמשטרדם. וכן השתתף ביסוד בית-המדרש "אהבת ציון" שבחצר הנקרא "דייטשר מדרש", ובשעות הפנאי היה יושב ולומד בו גם הוא. היה אוהב לשמש לומדי תורה בבית מדרש זה והיה משכים ומכין טה לת"ח הלומדים.

נפטר בירושלים, א' ניסן תרנ"ח.

מכל בניו ובנותיו שנולדו לו נשאר בחיים בן אחד: מאיר שמעון מטובי העסקנים בירושלים.

משה יהודה ליב מן (פרידלנד)

נולד ברז'יצה, פלך ויטבסק (רוסיה הלבנה), בשנת תקפ"ה (1825), בן הבכור לאביו הרב יונה (דיין בקהלת רז'יצה ובעל בית-מסחר לאשלג, פוטאש באידית, שניהלה אשתו, ועל שם מסחרו קראו לו ר' יונה פוטאשנא ) ולאמו גיטל בת ר' אליעזר פרידלנד מדווינסק (לפי מסורת המשפחה הגיעה שלשלת יחוסו לשמעא בן ישי , אחי דוד המלך : עסקן ונדבן בירושלים לעת זקנתו). (נקרא גם פרידלנד בשם משפחת אמו). למד בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את לאה לבית רייזיס , עסק במסחר של אביו וקבע עתים לתורה.

בשנת תר"ז עבר עם אביו ועם אחיו דוד לחרסון, כי הגיע זמנם לשרת בצבא, והממשלה הרוסית, שהיתה מעונינת למשוך מתישבים לחבלי הדרום השוממים, הבטיחה להם שחרור מהצבא. אביו היה דיין בקהלת חרסון והוא ואחיו עסקו בחקלאות בכפר סמוך וחברו את שרות הנקיון של עירית חרסון, ואח"כ עסקו בתעשית סיד ולבנים וסיפקו חמרי בנין אף לממשלה.

האב ושני הבנים השאירו את נשיהם וילדיהם בעיירה קאמינקה שברוסיה הלבנה, ושם נספו כולם

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1106). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1106