קופה זו פרסם את יצירותיו בחורף" ("השלוח" 1903, ובהוצ' אחיאסף", קרקוי תרס"ד), "מסביב לנקודה" "שנה אחת", מ.א' עד מ', "מעבר לגבולין" ורשימות בעתונות העברית "העולם", "הזמן", "לוח אחיאסף", "הצופה", ובעתונות האידית: "דיא אידישע וועלט" (לונדון), "קונסט און לעבן'', "צוקונפט", "די נייע צייט", "אידישע פאלקסביבליאטעק", "אידישער קעמפער", .אידישער ארבייטער", לבוב, "פרייע ארבייטער וועלט", לונדון.
ב-1906 התחיל להוציא ביחד עם ר' בנימין את הירחון "המעורר" בלונדון (כתב-העת העברי הספרותי היחידי אז בעולם, אחרי שנסגרו ברוסיה בעקבות מהפכת 1905 העתונים האחרונים בעברית "המליץ" ו"השלח") וריכז מסביבו את טובי הכחות הספרותיים הצעירים של אותו הזמן (ביניהם ר' בנימין, א. נ. גנסין, א. ביילין, מ. י. ברדיצ'בסקי ד. שמעונוביץ, א. ציוני (י. וילקנסקי), יצחק קצנלסון. ד"ר י. קלוזנר, ז. שניאור, הלל צייטלין, מ. בן-אליעזר, י. פיכמן, פרץ הירשביין, ג. שופמן), על שער העתון התנוססה הסיסמה: "כי לעוררך, אחי, אני בא, לעוררך, לאמור: שאל בן-אדם לנתיבות עולם, אי הדרך ? אי ?..." הוא היה העורך, המו''ל, המסדר (לאחר יום עבודה לשם קיומו), המנהל, הכתב, הסופר (שמילא בעצמו את רובה של כל חוברת בחתימת שמו ובסבדונימים שונים) והאכספדיטור. במשך שנתיים נאבק על קיום העתון עד שהוכרח לסגרו מחוסר אמצעים.
ב-1908 עבר ללבוב. והיה במחיצת ידידו ג. שופמן, ביקר בעיירות גליציה כדי להכיר את חיי היהודים שם, עבד כסדר בעתון .לעמבערגער טאגעבלאט" שהופיע בעריכת משה קליינמן. הוציא שם את הקבצים "רביבים" א, וב', פרסם את החוברת "אברהם מאפו - זיין לעבען און ליטערארישע טעטיגקייט" (הוצ' אשר בוכבינדר-כור"ך, גליניאני, 1908) ותרגם לאידית "הגיטו החדש" של הרצל ברשיון האפוטרופסים של יורשו הרצל ובמבוא של ד"ר ל. קלנר (בהוצאת הנ"ל). ובסכום 75 זהובים אוסטריים שקיבל מאת אשר בוכבינדר-כורך תמורת כתב-היד של ספרו "מסביב לנקודה" עלה בשנת 1909 לא"י בעילום שם.
התחיל לעבוד בחדרה כפועל פשוט עד שהפועלים הכירוהו והחלו לבקש ממנו הרצאות ועזב את המושבה. עבר לירושלים לחפש עבודה עירונית בסיתות אבנים או בבניה. וכשלא מצא שם עבודה נענה להזמנת מערכת "הפועל הצעיר" להשתתף בה כעוזר ראשי.
העובדה שלא עלה בידו להיות פועל ולעבוד עבודה גופנית, גרמה לו צער רב והשתדל לפחות להמצא בקרבת פועלים, סייר את המושבות בחברת הפועלים, לרוב ברגל, לשם התבוננות באורח חייו של הישוב. עבר לגור במושב עין-גנים ע"י פתח-תקוה והתערב בחיי הפועלים. הרצה לפועלים על הספרות העברית ולקח חלק פעיל בחנוכת קלוב הפועלים שנוסדה אז בפתח-תקוה. התוודע שם לא. ד. גורדון, זקן פועלי א"י, ויוצר הרעיון של דת העבודה, שגר אז בעין-גנים, ועבד בפרדסי פתח-תקוה. היה לאחד ממעריציו הנלהבים והושפע מדעותיו ומהטפתו לחיי טבע ועבודה (בספרו "מכאן ומכאן" מתאר אותו בשם "אריה לפידות הפועל הזקן"). מפרסם מאמרים פובליציסטיים בשאלות הישוב ועל חיי ההמונים בגולה. בהמרצת ב. כצנלסון שהתיידד אתו הרצה שורת הרצאות על סופרים והספרות העברית בכל המושבות.
עבר ליפו והשתתף בעזרה פעילה ל"חובבי הבמה העברית" בתרגומים ובהקנית השפה לחובבים ללא תשלום. חדרו הצר בנוה צדק שימש מרכז רוחני לפוליס בארץ. מפרי הסתכלותו בחיי הישוב פרסם את ספריו "בין מים למים" (הוצאת "ספרות", ורשה, תר"ע) ו"מכאן ומכאן" (הוצ' "ספרות" ורשה, תרע"א) המוקדש לזכר הניך פסלוב ורבקה צ'יז'יק פועל ופועלת צעירים חללי שדה העבודה, "עצבים" (במאסף "שלכת" בעריכת ג. שופמן, הוצ' "רביבים", לבוב, תרע"א).
מאמרו על תנועת השמד והנצרות (הפוה''צ, שנה ד', גליון 3 - לשנת תרע"א) עורר עליו את חמת עורכי העתון הירושלמי "החרות" ,ששלחו את המאמר לאחד העם ללונדון ולועד חובבי ציון באודיסה בצירוף ההאשמה שהוא מטיף להתנצרות מטעם המיסיון. הועד האודיסאי הפסיק את התמיכה הכספית לעתון הפוה"צ (100 פרנק לחודש) והודיע שבאם תבחר מערכת אחרת אז ידונו בחידוש התמיכה. מאורע זה הטיל סערה ופולמוס בין סופרי א"י שידעו את טוהר רוחו וכוונותיו של ברנר, ובאספת המחאה של הסופרים שהתקיימה בי"ג שבט תרע"א ביפו לפי הזמנתם של א. ז. רבינוביץ, ר' בנימין וא. ציוני (פרופ, י. אלעזרי-וולקני-וילקנסקי) הביעו פה אחד את מחאתם נגד הועד האודיסאי השולל את חופש הדבור בא"י. כן נערכו אספות פועלים בירושלים וביפו בנדון זה. ברנר הגיב במאמרו "לבירור הענין" (הפוה"צ, שנה ד', גליון י"ב) על הפולמוס וביחוד על מאמרו של אחד העם "תורה מציון" ועל מאמרו של "איש עברי" (יוסף קלוזנר) "חירות ואפיקורסות" ("השלח", כרך כ"ד, תרע"א) ומסיים: "כדאי שידעו סוף סוף כל אותם הנוזפים בי, כי "תשובת המשקל" אין אני מקבל עלי... ומרוב דאגה לכבוד אביכם שבשמים - יתברך שמו - אין כבוד האדם נחשב בעיניכם במאומה, ואתם "נוזפים", אבל אני - כלום כבוד מכם אבקש ? ואם ישים לבבי דבר בפי עטי - האם אותו לא אגיד?" בתרע"ב עזב את מערכת הפוה"צ ועבר לירושלים, השתתף במאמריו הפובליציסטיים והספרותיים ב"האחדות" של פ. צ. היה שם מהמבקרים הקבועים בספריות "בית נאמן" ו"בית העם" והיה קורא בענין רב את הספרים והעתונים על חיי היהודים ושאלת היהדות. הוציא קבצים ספרותיים "רביבים" ג'-ו' "הגדת המות" לא. ל. אורלוף, "והיה העקוב למישור" לש. י. עגנון, "הצדה" לזכר אורי ניסן גנסין ויחד עם ר' בנימין וישעיהו שטרייט יסד את הוצאת "השרון", תרגם חוברות מדע פופולאריות בהוצאת "לעם" ותרגומים מספרות לועזית בהוצאת "יפת".