Volume 3

Page 1137

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

אריה מזא"ה

נולד באחוזה גאוויה, ליד העיר לידא, פלך וילנה, פולין - רוסיה הלבנה, בחודש אב תרל"ה (1875), לאביו גדליהו (למדן גדול בש"ס ופוסקים, בעל כשרון פיוטי; בהיותו כבר נשוי ואב לילד נסע ללמוד בבית-המדרש לרבנים בברסלאו, ושם נפטר בשנת תרל"ו) ולאמו נחמה בת ר' נפתלי הרץ גרשו נוביץ משטויפץ (סוחר מפורסם, עשיר ונדבן). גדל בעיירה שטויפץ, מקום מגורי הסבא, למד ב"חדר" והצטיין בכשרונותיו. בהיותו בן 8 נישאה אמו אחר כך לר' דב בר קורובוצקין, סוחר נכבד ומראשי הקהלה בהומל ולקחה אותו שמה. גם שם הצטיין בין התלמידים ב"חדר" בלימודו ובנכונות לעזור מפרוטותיו לחבריו העניים וטיפל באביו-חורגו בעת מחלתו.

בעת הפרעות שהתחוללו בסביבה אחרי הריגת הצאר אלכסנדר השני שלחוהו להמלט ממקום הסכנה אל בית הסבא בשטויפץ. משם נסע אל דודו בעיר ליבאו (לטביה) ולמד בבית-הספר הריאלי הפרטי של רב הקהלה ד''ר הלל קליין , שלמדו בו תורה ומדעים, אחד ממוריו שם היה המשורר הדתי ר' בן-ציון ציזלינג. (עלה אח"כ ארצה ונפטר בירושלים). אח"כ למד בשקידה גדולה בישיבת וולוז'ין בימי הרב הנצי"ב, עזר בכספו לחבריו העניים, טיפל בהם בעת מחלה שפגעה ברבים בצורת מגפה, ובעת הדליקה הגדולה שהחריבה את העיר התמסר להציל ספרי-תורה מבתי-הכנסיות. בין חבריו בישיבת וולוז'ין היה ר' אברהם דב שפירא , רבה האחרון של קהלת קובנה, שנספה שם בגיטו בעת הדיכוי הנאצי במלחמת-העולם השנית. היה חובב ציון נלהב, אך בגלל גילו הצעיר לא הוזמן להשתתף באגודת חובבי ציון של בחוריהישיבה הגדולים. היה זמן-מה מורה בבית קרובו בקובל שבווהלין והשתתף שם ביזמה ליסוד ביתהספר "משכיל אל דל" לילדי עניים, המשיך להשתלם בלימודים כלליים, ואח"כ נכנס לעבודה משרדית בסניף המקומי של הפירמה "שלמה פיינברג ויורשיו"

ביורבורג שליד קובנה, שמנהל משרדה היה אביאביו ר' חיים שמואל מזאה.

בתרנ"ז עבר לבוברויסק, נשא לאשה את רישה בת יואל רבינוביץ (גיסו של ר' שאול כצנלסון , שנכדיו - ד"ר אברהם, ד"ר ראובן, יוסף, שמואל כצנלסון, רחל כצנלסון-רובשוב ופרידה כצנלסון-חומסקי הם מחלוצי הישוב ופעיליו). זה היה בזמן הופעת הציונות המדינית והוא התמסר לפעולה למען יסוד מרכז ציוני וגידולו וחיזוקו בבוברויסק והיה, בקשרי-פעולה הדוקים עם מורשה הגליל ד"ר צבי ברוק ועם מורשה פלך מינסק ד"ר שמשון רוזנבוים ונתמנה על-ידו למורשה לעיר ולסביבתה. נבחר מטעם המרכז לכנסיה הציונית הגדולה במינסק ועזר בעבודת המזכירות של הכנסיה. כן נבחר לקונגרסים הציונים החמישי, הששי והשביעי מטעם ציוני בוברויסק ולקונגרס ה-11 מטעם ציוני רוגאצוב. לקח חלק פעיל בארגון "פועלי ציון" הראשונים ("כיוון מינסק") עד הפילוג שחל בהם אחרי החלטת הקונגרס הציוני הששי בשאלת אוגנדה. (פעמים נסע לקונגרסים לחו"ל בפספורט על שם אחר, כי בהיותו נחשד על-ידי הבולשת בפעילות ציונית ומהפכנית לא היה, יכול לקבל פספורט לחו"ל על שמו). השתתף בפעילות גם בעבודת ההווה לטובת היהודים באשר הם שם, העבודה שבבוברויסק קמה והתנהלה ביזמתם ופעולתם של הציונים ברוח קריאת הרצל לכיבוש הקהלות. היה חבר ההנהלה (בהתנדבות) בבנק הלואה וחסכון לבעלי מלאכה ולאנשי המעמד הבינוני, שהיה, מלוה כספים לבעלי-מלאכה, מקרן של חברת יק"א, במשכון תוצרתם, וגזבר בשכר מועט בבנק לאשראי הדדי. וכשהעיר, שהיתה בנויה בתי עץ (לדרישת השלטון, מטעמים אסטרטגיים), עלתה באש בעקב גץ שיצא מקטר הרכבת, היה פעיל בעזרה הדחופה לתושבים ה"נשרפים" ואח"כ בעבודת ועד העזרה לבנין העיר מחדש. כן היה פעיל בועד העזרה לטובת נפגעי פרעות קישינוב וביתר מוסדות הצבור היהודי בעיר.

כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה ורבים נשארו מחוסרי פרנסה התקשר מטעם בנק הלואה וחסכון עם הנהלת האספקה הצבאית והשיג עבודות למובטלים, ואח"כ היה פעיל בועד לעזרת המוני הפליטים והמגורשים היהודים שזרמו לבוברויסק מאזורי הגבול והחזית. בגלל התמסרותו היתרה לעניני הצבור בהתנדבות הזניח את צרכי עצמו עד שנשאר בלי פרנסה. בו בזמן מתה אשתו בלדתה את בתו נחמה, ובראשית 1916 עבר לקיוב, שם עבד כמנהל בית-מסחר חשוב ואח"כ בחברה לספנות על נהר דנייפר, וגם שם השתתף בפעולה הציונית ונבחר לועד הציוני העירוני יחד עם הלל זלטופולסקי , ד"ר סלונים, א. ד. ויינשלבוים וישראל גולדמן וכן לועדת התרבות ועוד, ואחרי המהפכה נבחר למועצת הקהלה ולמרכז הציוני לאוקראינה.

משהתבסס המשטר הבולשבי וגזר איסור על כל פעילות ציונית המשיך לפעול במחתרת כחבר הועד המרכזי הציוני ליהודי אוקראינה. נאסר שש פעמים

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1137). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1137