בימי מלחמת העולם הראשונה התגלגל לחארקוב, הצטרף ל"צעירי ציון" והיה ממייסדי התנועה במקום וחבר המרכז שלה. השתתף בועידת "צעירי ציון" ובעירה הציונית הכללית בפטרבורג (בשנת 1917.) היה חבר הקהילה היהודית בחארקוב וציר המועצה הלאומית בקיוב. ערך (יחד עם י. מרימינסקי את בטאון "צעירי ציון" - "פאלק און לאנד". היה המנהל הספרותי והמתרגם של התיאטרון "אונזער ווינקל" בחרקוב, חבר מרכז הסתדרות "תרבות" בווארשה.
ב-1922 נבחר כציר לסיים הפולני מטעם ה"התאחדות" בפולין. בשנת 1925 ביקר בא"י בטעם שנייה, בהזדמנות פתיחת האוניברסיטה העברית. ב-1929 הוזמן ע"י משלחת ציונית להיות סגן ראש העיר בריסק ליטובסק. בשנת 1933 היה למנהל קרן היסוד בפולין. בשנת 1931 נשא לאשה את רבקה בת אברהם ליכטנשטיין מלודז.
יחד עם פעולתו הציבורית והמפלגתית עסק בספרות ונוסף על השתתפותו בעתונים באידיש, רוסית ועברית. כתב ותרגם מלשונות אירופה לעברית.
בשנת 19.56 עלה לארץ ישראל- כאן היה מנהל מחלקת האירגון והפירסום של האוניברסיטה העברית, ביקר מטעם האוניברסיטה בפולין ובארצות הבלטיות (1938) .בחזרו לארץ נכנס למרכז החינוך מטעם הסתדרות העובדים והועד הלאומי. משנת 1939 מנהל המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים הכללית. בארץ המשיך בפעולתו הספרותית, בעיקר בשדה התרבות וביחוד בתרגום ועיבוד מחזות בשביל התיאטרון העברי.
ספריו: "חכמי ישראל" (חארקוב 1917); "א. ד. .גורדון" (באידיש, 1923); "לביסוס הציונות", 2 כרכים (ווארשה, 1927); "התנועה העברית בגולה" (ווארשה 1927); "לאומיות ישראלית" (המכון להשכלה ציונית, ירושלים 1942); ערך וכתב הקדמה לספר "יצחק רילף" ("שרשים" 1946); "ביבליוגרפיה ציונית" (1945); "בראשית התנועה" ("מרכז הספר לכפר" 1947) ,תרגומי ספרים: "ייבגני אונייגין" לפושקין (1938); מכתבים על היהדות הישנה והחדשה" לדובנוב : הפרולוג ל"מלחמה ושלום" לטולסטוי; 5 כרכים האחרונים של "המבול" לה. סנקייביץ'; "שירי פרוג"; "תולדות הצהרת בלפור" לד"ר מ. גלבר : "הרצל" לא. ביין; קוסטיה ריאבצב לאוגנייב; "מצירי" ללרמונטוב: "שם" לז. סגלוביץ, ועוד.
תרגומים .ועיבוד מחזות: "בנות הנפח" לפ. הירשביין ("הבימה"); "על חטא שלא חטא" לאוסטרובסקי ("הבימה"); "הסערה" לאוסטרובסקי ("אהל") : "מירלה אפרת" לגורדין ("הבימה"): "החטא וענשו" לדוסטרובסקי ("הבימה"), "המכשפה" לא. גולדפאדן ("אהל"). "שלושת המושקטורים" (מחזה מקורי שהוצג ב"המטאטא"); "אנשי רוסיה" לסימונוב ("הבימה") ועוד.
בכתובים: תרגום כתבי לייב יפה (עומד להופיע בנאמנות"): "תולדות יהודי ווארשה" ; "תרבות יוצרת": "שירי החומש" לא מאנגר; "שירי אליעזר שטיינבארג. מחזות: הרשלי אוסטרופולי להרשזון (מוצג ב"אהל"): "גנב גאוני" לאנטול סטרן (הוצג ב"המטאטא").
בתו: רות .
אפרים איש כישור (שפינדלמן)
נולד ד' אב תרכ"ג (20.7.1863) בפונימון (פלך סובלקי). קבל חנוך עברי וכללי, ואת דרכו בחיים התחיל כמורה לעברית במזרח לונדון. שם גם הטיף לחיבת ציון.
בשנת 1887 השתתף בעריכת העתון "המצפה", שהופיע בלונדון באידית והטיף לרעיון שיבת ציון. בשנת 1891 ערך עתון "די יידישע נאציונלצייטונג", שהטיף לחבת ציון ולישוב ארץ ישראל ולהפצת התרבות העברית. בעיקר ניהל מלחמה נגד תכניות טיריטוריאליסטיות שונות, ובראש וראשונה נגד תכניותיו של הברון הירש. אך בעיקר קנה לו שם ונעשה למפורסם עם הופעתו של הרצל. כידוע פנה הרצל בראשית הופעתו על הבמה הציונית ללונדון, ושם עזר לו איש, כישור ביחד עם יעקב די-האז ליסד אגודה ציונית ראשונה. באספה הראשונה שערך הרצל בויטצ'יפל ישב איש-כישור מימינו ויעקב די-האז משמאלו. הרצל מזכיר ביומנו על האספה הנ"ל את