ו בשנת תרמ"ח (1888) עזר למ. ל. לילנבלום בהנהלת עניני חו"צ ברוסיה. בשנת 1891 יסד חברת מתנחלים בוילנה, שגאלה הרבה מאדמות חדרה.
כשנוסדה בתרמ"ט אגודת "בני משה" הצטרף אליה, וגם שימש כמזכיר בה במשך כל שנות קיום האגירה בוילנה.
בשנת תרנ"ד, עוד לפני יסוד חברת "כרמל" להפצת יינות ארץ-ישראל, היה ממוכרי יין מושבות א"י בכל ערי רוסיה, אך כשראה שאין זו עבודה בשביל יחיד הציע ליסד חברה מיוחדת שתעסק בהפצת היינות בצורה מאורגנת, ואמנם כעבור זמן קצר נוסדה חברת "כרמל".
עסק גם במכירת אתרוגי א"י. עשה הרבה בזמן מאסרו של אליעזר בן-יהודה לפי הלשנת מתנגדיו בירושלים, ואסף בוילנה אספות רבות ופעל אצל הרבנים הממונים על כולל וילנה, שיעמדו בפרץ. השתתף באופן פעיל גם בועד היובל של הסופר קלמן שולמן, והודות למכתבים ששלח לכל תפוצות הגולה (700 מכתבים) נאסף סכום של יותר מאלפים רובל, שנמסרו לידי בעל היובל.
כשקמה הציונות המדינית היה לציוני מדיני, והת מסר כולו להפצת מניות אוצר התישבות היהודים. הוא גם עזר לא מעט להרב י. י. ריינס ביסוד "המזרחי".
בשנת 1902 יסד בשותפות (עם גרבר) בית דפוס, ובמשך עשר שנים הדפיס וגם הפיץ את ספרות התעמולה הציונית והוציא על חשבונו את ספרי הדרוש של הרב יצחק ניסנבוים. לא פעם היה צפוי לו עונש חמור מטעם השלטונות הצארים, וגם לא פעם עמד לפני סגירת הדפוס. בבית דפוסו נדפסו העתונות לההסתדדות הציונית "העולם" ו"דאס אידישע פאלק".
בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לחרקוב, שם המשיך להתעסק בעבודת הדפוס. בשנת 1919 חזר לוילנה, אך לא מצא לו מנוחה, הוא שאף ציונה.
בשנת 1921 (ראשית תרפ"ב) עלה לא"י לפי הזמנתו של י. ל. גולדברג, ונתמנה למנהל החוה שלו בהר טוב, וגם למפקח על פרדסו ברמת-גן.
במשך כל השנים היה כותב מזמן לזמן בעתונות על שאלות ציוניות וישוביות. לאחר שהשתקע בא"י התחיל לפרסם שורה של פרקי זכרונות בעתונים: "הארץ" ו"העולם", על ראשית תקופת חבת ציון. אחרי פטירתו נאספו כל פרקי הזכרונות האלה ויצאו בספר בשם: "בתוך ראשית התחיה" בהוצאתו של י. ל. גולדברג (תרצ''ו).
עם חורבן הרטוב בימי מאורעות תרפ''ט עבר לת"א והיה יועצו ומזכירו של י. ל. גולדברג. נפטר בכ' כסלו תרצ"ה, בתל-אביב. נקבר בבית הקברות הישן.
צאצאיו: שרה (פקידה בעת"א), יצחק (בדפוס "דבר"), שלום (פקיד אפ"ב ת"א), רחל (רופאת עינים בת"א).
אליהו ויגודסקי
נולד בבוברויסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), כ"ז ניסן תרמ"ו (26.4.1886), לאביו הלל (סוחר-יערות אמיד, בן אריה, שהיה קבלן לצבא הרוסי) ולאמו שרה. קיבל חינוך חפשי וכשגדל יצא מבית הוריו לבסס את עתידו בכוחות יעצמו. בלודז החל לעבוד כפועל והצטרף למפלגת "פועלי ציון" והיה מראשי הפעילים בה בשנות 1904/06. אירגן עלית חברים לארץ-ישראל ובשנת 1905, היא שנת המהפכה והפרעות ברוסיה, עמד בראש ההגנה העצמית של "פועלי ציון" בלודז וביצע כמה פעולות מהפכניות. כשנודע לו כי שמו נמצא ברשימה השחורה של הבולשת הצארית, הסתתר בכינוי "פיניה לודזר". בכל זאת נאסר, אך שוחרר בעקב חנינה.
ב-1906 עלה ארצה, עבד כפועל חקלאי בפרדס הד"ר א. מזיא בפתח-תקוה וגם כשומר בפרדסים שם. עבר לראשון לציון ועסק בעבודה ובשמירה בכרמים, עבד גם בישור החולות לבנין שכונת "אחוזת בית" ביפו (היא תל-אביב בראשיתה) והשתתף בפועל ביסוד המושבה באר יעקב.
עם בואו ארצה רכש לו את ידיעת השפה העברית ובמהרה ידע לדבר ולכתוב בה כאזרח ותיק בארץ. היה בראשון לציון מראשי הפעילים והלוחמים של "פועלי ציון".
ב-1909 נשא לאשה את בת המושבה, פסיה בת פנחס מנדל דוידזון (פעילה במשך שנים רבות בועדת התרבות המקומית). החל לעסוק בחקלאות כאזרח המקום, עזב את מפלגת "פועלי ציון" וכל פעילות פוליטית בכלל והתמסר למשקו ולפעילות צבורית כללית. נטע כרם ופרדס ופיתח לו משק מעורב לכל ענפיו, משק יפה למופת, קיבל את האזרחות העותומנית, ומכל עברו הפרוליטרי נשארה לו רק תלבשתו, תלבושת פועל חלוץ מימי העליה השניה, שהוא מחזיק בה גם לעת זקנה ואינו מחליפה. עלה בידו לחסל בתיווכו את השביתה שפרצה בשעתה ביקב רא