כשנמלאו לו שבעים שנה בשלהי תרצ"ג, פרסמו ידידיו ומוקיריו הרבים קובץ ספרותי שבו באה הביוגרפיה שלו, הרצאותיי וזכרונותיו. הקובץ מכיל 532 עמוד. שמו בעברית : "משאות ונאומים", קושטא, תרצ"ג.
אחרי מלחמת העולם (בשנת 1918) נבחר ליו"ר הועד הלאומי של יהודי טורקיה. בתקופת נשיאותו עשה היעד הלאומי הרבה להרמת קרן היהדות. בזמנו הוכנה החוקה היסודית שלפיה היו צריכות להתנהל כל העדות היהודיות במדינה זו.
לאחר חתימת חוזה לוזאנה, שלפיו נאסרה רכישת קרקע לזרים בטורקיה, נאלצה יק"א להפסיק את פעילותיה במדינה זו, וביעקב התמורות שחלו אח"כ עבר לשרות אחר. עפ"י המלצתו של נרסיס לוון הוזמן לנהל את קופת מלוה של הג'וינט. בתפקיד זה עוד החל משנת תרפ"ג ואילך.
בשנת 1929 ביקר בארץ ישראל ונהנה הנאה מרובה מהתפתחותו של ביה"ס שעמד בראשו במשך י"ח שנה, בהנהלת תלמידו המובהק מר אליהו קראוזה.
שלשים ושמונה שנה שירת את שתי החברות (אליאנס ויק"א) במסירות ובכשרון.
בד' טבת תש"ו נפטר בקושטא, ונערכה לו הלויה נהדרת, שבה השתתפו כל יהודי העיר.
אוריה פלדמן
נולד בקאלאראש (טוזורי), פלך בסראביה, רוסיה, בשנת תרמ"ז (28.4.1887), לאביו אלחנן (סוחר) ולאמו חוה בת ר' אוריה-פתחיה רוזנברג . למד בחדר מסורתי ובמתוקנים של מורים עברים שתפסו אח"כ מקומותכבוד במערכת החינוך והספרות אף בארץ, והם: ד"ר י. ל. מטמן-כהן (מיסד הגימנסיה הרצליה ביפות''א), פסח אוירבאך (מורה ומנהל ביה"ס לבנים אחד-העם בת"א) והסופר שמחה בןציון (אלתר גוטמן). כן למד בביה"ס המחוזי הרוסי בקישינוב, בביה"ס הריאלי הפרטי של קארצ'בסקי בקישנוב, שנה אחת כשומע חפשי במחלקה למכאניקה של הפוליטכניון בקייב ושנתיים במכון החקלאי של אוניברסיטת נאנסי, בצרפת, ושם הוסמך למהנדס חקלאי.
היה פעיל בהסתדרות הציונית בקאלאראש, בקישינוב, באודיסה, בנובוסיליצה, בקיוב, בנאנסי; ממיסדי "צעירי ציון" ומהאחראים לפעולות הארגון והתעמולה בחוגי המתלמדים, ציר של "צעירי ציון" מנובוסיליצה בועידה הציונית הכל-רוסית בהלסינגפורס (כיום הלסינקי, בירת פינלנד) וציר החוג הציוני של תלמידי אוניברסיטת נאנסי בועידת הסטודנטים בציונים למערב-אירופה בברן שבשווייץ.
נשא לאשר. את חנה בת מנדל ויינשנקר מקישינוב (מוסמכת למתימטיקה מהקורסים הבסטוז'ביים בפטרבורג - כיום לנינגרד).
ב-1911 בא ארצה ועבד כמתמחה בסניף חדרה של תחנת-הנסיונות החקלאית מיסודו ובהנהלתו של אהרןאהרנסון . יצא לרוסיה ובדצמבר 1913 חזר להשתקע בארץ, נתקבל כאגרונום ב"אגודת נטעים" בהנהלת ר' אהרן אייזנברג והתישב ברחובות. אחרי חצי שנה עבר לסג'רה וניהל במשך שנה את המשק המעורב של "אגודת נטעים". משם לפתח תקוה ולימד את המדעים החקלאיים בביה"ס התיכוני החקלאי שהתקיים שם בשנות מלחמת העולם הראשונה, ואח"כ לימד במקוה ישראל. משנגמרה המלחמה נתמנה למורה למדעי הטבע בסמינר למורות ולגננות בתל אביב וממשיך בעבודתו במוסד זה עד היום. נוסף לכך לימד מדעי הטבע בבתי הספר העממיים של עירית ת"א, תחילה בביה"ס תל נורדוי. הרצה פעמים רבות קורסים שיטתיים למבוגרים במדעי הטבע והחקלאות.
בשנות תרפ"ב-פ"ח ערך את הירחון החקלאי "השדה" (לפי הזמנת המרכז החקלאי,) ומשנת תרצ"ב ואילך את הירחון "הטבע והארץ" שיסד והמשיך בהוצאתו עד להפצצת ת"א במלחמת העולם השניה (בתש"א) ובתש"ז החל להוציא מחדש.
חיבר את הספרים: "מגדיר מקוצר של צמחי ארץ ישראל" (יצא בשלוש מהדורות), "הגנה העירונית" (מהדורה שניה ב-1946), "מאה נסיונות מחיי הצמח". מהספרים שתרגם: "האינסטינקט מהו ?" מאת י. ה. פבר (בהוצאת "אמנות"), "מזונות הצמח" מאת לאורי (בהוצאת "קופת הספר", מחלקת "דעת"), ו"צמחי ארץ ישראל המערבית" מאת אהרון אהרנסון (בכתב-יד, ברשות משפחת המחבר), וכן מאמרים רבים מאנשימדע נכריים, שפורסמו בכתבי-עת עבריים. מהספרים שערך "תורת עבודת האדמה" מאת ויליאמס ו"ארגון העבודה ברפת" מאת א. רודשטיין (שניהם בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"). פרסם מאמרים רבים ב"מולדת", ב"עתידות", ב"הפועל הצעיר", ב"הארץ" (בעריכת ד"ר מ. גליקסון), ב"מסחר ותעשיה", ב"השדה" ב"הטבע והארץ", ב"החנוך" וב"הד החנוך".
בבואו ארצה הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר", היה חבר ועד התרבות של הסתדרות המורים, במשך שנים רבות חבר ועד הסתדרות האגרונומים, ממיסדי ארגון המורים לטבע וחבר הועד שלו במשך שנים