עובד" בתש"ה, תש"י. פרסם שני ספרים בגרמנית, אחד על גליציה ואחד על ארץ-ישראל לפי האגדה. פרסם הרבה מאות מאמרים גיאוגרפיים-היסטוריים ב"הארץ", "דבר", "התיר", "הצופה", "השלוח", "מאזנים", בקבצי החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ובמאספים שונים בארץ ובחו"ל בעברית ובלועזית, ומאמרים פובליציסטיים חריפים בחתימת "ח'רבי אברהם".
התישב בשכונת קרית משה ובמשך כמה שנים היה חבר הועד שלה. חבר בועדת השמות. בשנות המהומות 1936/38 היה שוטר נוסף מושבע ובלילות שרת כשומר מזוין בשכונה. צאצאיו : משה, יהודית, חולדה
אליעזר מאיר ליפשיץ
נולד בעיירה הקרפטית סקוליה, מחוז סטרי, מזרחגליציה, בשנת תר"מ (5.11.1879), לאביו ר' יום-טוב ליפא, (חסיד נוטה להשכלה, סוחר אמיד), ולאמו מחלה לבית שנפלד מסטרי.
בלמדו ב"חדר", בעודו ילד נשברה לו רגל ולמרות הטיפול בה במשך שנה לא חזרה לתיקונה ולא יכול ללכת בה. ולכן החזיקו לו הוריו מלמדים ומורים בבית והוא הרבה להשתלם מתוך שקידה בספרים.
משעברו הוריו לגור בלבוב למד תורה מפי הרב הראשי ר' יצחק שמלקס , והחוקר הגדול בחכמת ישראל, ר' שלמה בובר , קירב אותו למחקר. בלבוב יצר חוג של צעירים דוברי עברית, שהנהיג שם בראשונה את הדיבור בהברה הספרדית.
נשא לאשה את דינה לבית רייצס. אחרי נשואיו החל לעסוק במסחר, אך העבודה הרוחנית משכה אותי יותר מהמסחר. בינתים נתפרסם כבעל-ידיעות וכשרון וסופר-הוגה, ובשנת 1910 נענה להזמנת חברת "עזרה" ועלה ארצה לשמש בתור מורה בבית-המדרש למורים שלה בירושלים. נקלט מיד לעבודת ההוראה, בעסקנות צבורית ושכלול השפה כחבר ועד הלשון. ביתו היה מרכז למשכילי ירושלים ונמנה על השומרים אמו נים לדת ולמסורת ודרש בשיחותיו, בכתביו ובהרצאותיו לבנות את החינוך העברי על הבסיס המסורתי המקובל של ה"חדר", בו יהיו לימודי הקודש במרכז, ואליהם יצורפו לימודי החול, ולשם כך תמך ביסוד "חדר-תורה תחכמוני" בירושלים.
במלחמת-העולם הראשונה סבל רדיפות מהתורכים וב-1917 נאסר ונשלח לדמשק, אך בזכות נתינותו האוסטרית שוחרר בתנאי שיצא לאירופה. יצא לברלין ושקד שם על התורה וכתב מאמרים בעברית ובגרמנית. ביהוד עשתה רושם החוברת שפרסם בגרמנית על השפה העברית כשפה חיה.
אחרי המלחמה חזר ארצה, וכשנוסד בית-המדרש למורים החרדי של רשת החינוך בפיקוח "המזרחי" נתמנה למנהלו. שקד על פיתוח המוסד והרחבתו, הוסיף בו כתות מחוץ לתקציב של רשת החינוך ובית-ספר עממי לדוגמא להתאמנות חניכי המוסד, הוסיף בו מחלקות של גמנסיה, שיהיה בית-ספר תיכוני חררי בירושלים, ודאג להשגת עזרה חמרית לתלמידים נצרכים.
במשך שנים אחדות היה גם המפקח על בתיהספר שבאגף החרדי של החינוך, ואף אחרי התפטרותו מתפקיד נוסף זה היה חבר קבוע בועד המפקח של "המזרחי" ובועד החינוך. השתדל בכל יכלתו להשפיע על חניכי בית-המדרש למורים שיהיו דתיים באמת. השתתף ביצירת תכניות הלימוד לבתיהספר.
פרסם מאמרים בעתונות בסגנון תמצית של מועט מחזיק את המרובה. חיבר מונוגרפי-ביאוגרפי על רש"י (בהוצאת "תושיה", וארשה, תרע"ב); מחקר על המשנה (גם בתרגום גרמני, 1919); מסה על ה"חדר" (פורסמה ב"התקופה"); ו"שיחות" על בעיות דתיות (בחתימת "עזריה אבן ויצלאל").
נפטר בירושלים, כ"ד תמוז תש"ו.
צאצאיו: נפתלי (עו"ד בחיפה), הדסה (מורה ומנהלת בי"ס בת"א), אביגיל אשת ד"ר בן-ציון קרוג ליקוב (מנהל מחלקת נכסי העיר ת"א).
פרופ' חיים אהרן (הרמן) שטרוק
נולד בברלין, י' אדר תרל"ו (6.3.1876), לאביו דוד (סוחר, ממשפחה ספרדית עתיקה אסטרוק אשטרוק, שבמשך הדורות התבוללה באשכנזים, מראשי הקהלה החרדית "עדת ישראל" בברלין) ולאמו הנריטה לבית הנף. קבל חינוך תורני וכללי, למד תורה ויהדות גם מפי דודו הפרופ' אברהם ברלינר מבית-המדרש לרבנים של הרב הילדסהיימר . הצטיין מנעוריו בכשרון לציור ואחרי גמרו את הגימנסיה למד באקדמיה לאמנות בברלין. עסק בעיקר באמנות החריטה והרישום (בשחור-לבן, בעפרון או בפחם). הצטיין ביחוד בעיטור ספרים ובציור פורטרטים. צייר את הרצל, איינשטיין, יוסף ישראל'ס והרבה אישים