Volume 3

Page 1292

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מורים והגיע לידיעה רבה בתנ''ך ובש"ס ופוסקים וגם בספרות העברית החדשה. נתפרסם כעילוי. וע"י הרשימה ב"הלבנון" שהופיע אז במאינץ הופנתה אליו את תשומת לבו של הרב עזריאל הילדסהיימר , רבה של "עדת ישראל" החרדית בברלין ומיסד וראש ביתהמדרש לרבנים שם, והוא כתב לאבי הנער שישלחנו אליו ללמוד.

בשנתו ה-14 נסע לברלין, למד שלש שנים בישיבת הרב הילדסהיימר וכמכינה של בית-המדרש לרבנים. בברלין נפגש עם ראשוני תנועות "ישוב ארץישראל" וחיבת ציון, ילידי גרמניה ויוצאי מזרחאירופה. פרסם בעתון "זרובבל" את מאמרו הראשון: "השיבה לחנוך עברי", וכתב מאמרים בעתון "זלבסטאמנציפציון" של נתן בירנבוים, שבישר את בואה של התנועה הציונית. יסד את האגודה "אהבת ציון" ואגודת-נוער חשאית שנטלה על עצמה להקים מדינה עברית בארץ-ישראל.

במכינה קיבל הכנה לבחינת בגרות, אך בגלל נתינותו הרוסית לא יכול להבחן בגרמניה. לכן נסע לריגה, ואחרי שנבחן שם בגימנסיה גרמנית חזר לברלין ונרשם לאוניברסיטה. למד פילוסופיה מפי הפרופסורים שטיינטאל ולאצארוס , וגם שפות שמיות וקלסיות.

באותה תקופה כבר החל לעסוק בתרגומים מהספרות הקלאסית לעברית. בתרמ'ז כתב מבוא לשירה היונית הקדומה וניסה לתרגם את ה"איליאדה" ושירי אנאקריאון. שכמה מהם פורסמו ב"כנסת ישראל" של שפ"ר, כרך ב', בתרמ"ח.

ב-1888 עבר לפאריס ולמד בסורבונה מפיהם של הפרופסורים דרנבורג , האב והבן, ומפי קלרמון-גאנו. היה ממקורביו ומתלמידיו של הרב צדוק הכהן, הרב הכולל של צרפת, ובאמצעותו התקרב לחברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"). באותה שנה יצא הספר הראשון של שיריו בעברית, "אסיפת שירים", בסיועו של הבארון בנימין רוטשילד, ובדברי הקדמה של הרב צדוק הכהן ; ומשנת 1889 החל לפרסם מאמרים ב"הצבי", "המליץ" ו"הצפירה". באותה תקו

פה נאם בפעם הראשונה בעברית - דבר שלא נשמע בצרפת מאז ימי בעלי התוספות.

מפאריס חזר לברלין ולמד בבית-המדרש הגבוה לחכמת ישראל. שם היו רבותיו הפרופ' דוד קאסל, הרב יואל הכהן מילר (מחבר המפתח לתשובות הגאונים), ואחרים. באותו פרק זמן החל להשתתף במפעל הגדול של וינטר-וינשה על ספרות ישראל ובשלשת כרכיו פרסם את מחקריו על "כתבי הגאונים'' (1892), "הספרות הרבנית בתקופת ספרד (1894) ו"ההלכה באיטליה, צרפת ואשכנז" (1894).

אחרי שהו:תר לד"ר לפילוסופיה, והוסמך לרבנות ב-1893 שימש כחצי שנה רב בפרנקפורט דאודר ובשנות 1893/97 רב ומטיף בהיכל הגדול בפראג, במקום שהיה לפניו פרופ' שאול יצחק קאמפ.

נשא לאשה את קלרא בת העו"ד ד''ר דוד לוי (שהיה העו"ד היהודי הראשון שקבל רשיון לעסוק בכרקליטות כשעלה הקיסר פרנץ יוסף. היה ראש הקהלה בעיר זאץ-בוהמיה).

הצטרף לציונות המדינית בראשיתה, השתתף בקונגרס הציוני הראשון והיה חבר הועדה לתרבות ולבקשת הרצל הרצה בקונגרס על "ישוב ארץישראל". אחרי הקונגרס הראשון לא הסכים לשיטה המדינית של הרצל וחדל לבקר בקונגרסים הבאים עד לקונגרס הקארלסבאדי ב-1921, בו פעל כסופרו של העתון הוינאי הגדול "נויה פרייע פרעסע", העתון שהרצל עבד בו בשעתו לפני התמסרו כליל לעבודה הציונית, ובימיו וגם אחרי-כן אסור היה להזכיר בו את שם הציונות (בעליו היו יהודים מתבוללים), וכעת פורסמו בו מאמריו על התנועה הציונות, שעוררו הד רב בקהל בכלל ובצבור היהודים המתבוללים בפרט.

בשנות 1897/1900 היה רב ראשי של העיר והמחוז אוסייק בירת סלאבוניה. באותה תקופה, ב1899, פרסם בהוצאת "אחיאסף" הווארשאית את ה"תחכמוני" ליהודה אלחריזי עם מבוא והערות.

ב-1900 עבר לוינה ונתמנה למזכיר ראשי של חברת "אליאנץ" (אגודת סיוע של יהודי אוסטריה, כמתכונת ה"אליאנס" הפאריסאית, והיה ביניהן קשר של שיתוף פעולה) וניהל את פעולות העזרה לנגועי הפרעות ברוסיה וברומניה, שנמלטו לשטח אוסטרי ועברו בו בהגירתם לארצות שמעבר לים. תוך שרות צבורי זה הקדיש הרבה מזמנו לעבודה מדעית וספרותית ולהפצת מדעי היהדות בהרצאות ובכתב. רק בשנות מלחמת-העולם הראשונה הוכרח להפסיק את עבודתו המדעית, שכן צרכי העזרה הרבים לפליטי גליציה שנמלטו לווינה לקחו את כל זמנו. במשרה זו התמיד עד לנפילת וינה בידי היטלר ב-1938.

בווינה היה מורה לדת ישראל בבתי-הספר התיכוניים ומרצה לפילוסופיה דתית בבית-המדרש למדעי היהדות (בית-מדרש לרבנים) מיסודם של מאיר איש שלום וא. ה. וייס (מחבר "דור דור ויורשיו"). ב-1924 יסד את "מוסד מיימוני לחכמת ישראל", ניהלו והרצה בו בקביעות לקהל שוחרי תורה ומדע. קיבל רש

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1292). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1292