Volume 3

Page 1309

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

נשא לאשה את שרה בת דודו הרב מרדכי מאמאי. פתח בית מסחר בצפת, הצליח בעסקיו וזכה להוקרה כללית בין יהודים וערבים כאחד.

אחרי סבלו ותלאותיו כמגויס במלחמת-העולם הראשונה ואחרי הכיבוש הבריטי נתמנה מטעם "הדסה" למפקח סניטרי בשרות המלחמה במלריה ובמחלות אחרות בכל מושבות הגליל העליון ופעל בתפקידו במסירות רבה לשם עזרה לבנין הארץ, עד שמצב בריאותו הכריחו אותו לחדול מעבודה זו ולחזור אל המסחר בעיר.

בהשתדלותו נבנה בית הכנסת היפה לספרדים בראש פנה. בצפת נענה לבקשת מוקיריו והתמסר לעסקנות צבורית בנסיון לשפר את הסדרים הכלליים והכספיים בעדה הספרדית, כדי שכל הזקוקים לעזרה (ולא רק החכמים) יוכלו לקבל סיוע מהכולל, בהשתדלותו נבחר ועד חוקי לעדה בנוכחות נציג השלטון והוא נבחר לסגן נשיאו. נתמנה מטעם הרבנות הראשית לארץ ישראל לאפוטרופוס על הקדשות העדה ושמר על הרכוש היהודי לבל יחטף בידי נכרים, שקד על קיומם וצרכיהם של המוסדות הצבוריים והקדיש הרבה מזמנו וממרצי לעזרת נצרכים וכושלים, להשכנת שלום בין אנשי-ריב והשתדל ליצור יחסי קרבה ואחור. בין הספרדים והאשכנזים. כן שקד על החיאת הישוב היהודי בצפת וחיזוקו. היה נציגה הרשמי של התאחדות הסספרדים העולמית בצפת וחבר אספת הנבחרים א', ב' וג'.

נפטר בצפת, י"ח שבט תרפ"ח.

צאצאיו: רפאל (מנהל הדואר בזכרון יעקב), מרגלית אשת יהודה חסאן (מנהל הדואר בנס ציונה).

יעקב אמוראי (טייצלין)

נולד בקונוטופ, פלך צ'רניגוב, אוקראינה, ב' אדר תרנ"ז (6.3.1897), לאביו הרב שמעון (מרבני ישיבת וולוזין, רבה של קונוטופ, וכעת בתל-אביב, מחבר הספר "נחלת שמעון" בהלכה) ולאמו איידלה בת הרב אריה ליב האפט (מרבני הב"ד, מחבר שאלות ותשובות "דברי טעם") ונכדת הגאון והאדמו"ר ר' חיים פרנקל (שנקרא בפי העם "חיימקה הלבן"). למד מפי האב והסבא ואח"כ בישיבות ליטא ובעיקר בישיבת לידא מפי הרב ר' יצחק יעקב ריינס ומפי הרב שלמה פוליצ'ק ובשנת תרע"ח הוסמך לרבנות.

משנתו ה-12 דבק בדיבור העברי. למד בקורסים הפדגוגיים ה"גרודנאים" בחארקוב בהנהלת כהנשטם וד"ר ש. י. טשרנא , גמר את הסמינריון למורים של "תרבות" בקיוב ואת המכון החקלאי הגבוה בחארקוב וקיבל תואר אגרונום. עסק בהוראה עברית והיה חבר פעיל ב"צעירי ציון" ובאגודת הסטודנטים "החבר" שחבריו התקשרו ביניהם להשתמש בארץ-ישראל בידיעות החקלאיות שרכשו במכון הרוסי בחארקוב. היה חבר בועד הגלילי הציוני בקונוטופ ובחארקוב, ומזכירו, השתתף בועידות ובמועצות ציוניות ונודע כנואם וכעסקן, היה חבר מרכז החלוץ הימיני לאוקראינה והמשיך

בעבודתו הציונית במחתרת, אחרי שהמשטר הבולשבי הטיל עליה איסור חמור, ובתפקידו זה חתם על תעודות-עליה של אנשי החלוץ האי-ליגליים שנמלטו מרוסיה ועלו לא"י.

ב-1920 נשא לאשה את לאה בת אברהם יוסף שיפרין (מורה בחארקוב)), מוסמכת הסמינריון למורים בקיוב.

ביום 2.9.1924 נאסר ב"עוון" פעילות ציונית ותרבותית-עברית (אגב נרשם לחובתו אף ההספד שנשא בעברית על מות מכס נורדאו בבית-הכנסת הכוראלי בחארקוב וצורף לחשבון שאר עבירותיו...). ישב בכלא בתארקוב ובבוטירקי שבמוסקבה, נדון לשלש שנות גלות-סיביר והעונש הוחלף לו בשלילת אזרחותו הרוסית ורשיון לצאת מהמדינה, ובינואר 1925 עלה ארצה עם משפחתו.

כשנתים היה מורה בבית-ספר ומרצה לפועלים בחיפה ובסביבה. שימש שלש עשרה שנה במורה בבי"ס העממי ברחובות, ומאז ואילך מורה בביה''ס ביאליק בת"א. המשיך בעבודה ספרותית, תרבותית ועסקנית. בשנות תרפ"ח - תרצ"ח היה יו''ד סניף מורי הדרום, ציר לועידות המורים וחבר מועצת הסתדרות המורים ומוסדותיה, יו"ר ועדת התרבות של המועצה המקומית ברחובות, פרסם מאמרים על נושאים פדגוגיים ואחרים ב"דרכנו" שיצא בחרקוב בעריכת ש. י. טשרנא , ובארץ ב"הד החנוך", "הארץ" (בעריכת ד"ר גליקסון ), "בוסתנאי" ו"הבוקר", עסקן בציונות הכללית וחבר מועצתה הארצית וציר בועידותיה. מנהל חוגים לאגדה במועדון הציונים הכלליים בת"א וב"בית האזרח" ברמת-גן, מרצה על נושאים מהספרות העתיקה ומספרות ימי-הבינים. השתתף בחיבור הפירוש "מקרא מפורש" על ספרי כתובים ועיבד מחדש את הפירוש לספרי שמואל ומלבים (יצאו בהוצאת "יזרעאל"), משנה לתלמידים, מנוקד (בהשתתפות ז. בהרב) , (הוצאת "מסדה" תש"ו) סידור ""תפלה שלמה" (עם פירוש מדעי קצר וציון המקורות, הוצאת "יזרעאל" תש"ז), "משבת לשבת", לקוטי מד

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1309). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1309