Volume 3

Page 1314

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

והגיע לגיל הבחרות היה מתפלל תפילות מיוחדות שהש"ית ימציא לו בת-זוג שתרצה לעלות ולחיות עמו בארץ הקודש.

למד בישיבות הגדולות בליטא. נשא לאשה את מלכה בת ר' יצחק ובריינה קרופניק מגרודנה, שלפני החתונה הביעה את הסכמתה ללכת אחרי בעלה אף לארץ הקודש בכל עת שירצה. (לעת זקנה עלה גם חותנו ונפטר בירושלים בשנת תרל"ט).

שנים אחדות אחרי החתונה עוד נשארו בחו"ל. הוא ישב פרוש מעסקי עולם הזה ועסק בתורה ואשתו ניהלה את בית-המסחר לפרנסת ביתה ובינתים ילדה שתי בנות ובן אחד.

בשנת תרי"ז, והוא אז אברך בן 24, הודיע לאשתו שהגיע הזמן לחסל את העסק ולעלות ארצה. בני המשפחה אמרו להניעו מהנסיעה, מתוך רחמנות, ואף אמרו להשפיע על אביו, שבגזירת כיבוד אב יאסור עליו את העליה לארץ הקודש. אז עשו הוא ואשתו קנוניה ביניהם, שלח אותה אל אביו להודיעו, שאם בנו (כלומר: בעלה) יסרב לעלות עמה, תדרוש ממנו גט, ועל זה חדל אביו מהתנגדותו והשפיע גם על יתר בני המשפחה שלא יוסיפו להפריע. גם גדולי הלמדנים בגרודנה, שהיה בא בחברתם, ניסו להניאו ממחשבתו, אך לשוא.

מחיסול רכושם אספו כ-4000 רובל ונסעו ארצה באניה שמצאו בה חבורה של עולים זקנים, ביניהם הרב אלעזר לנדא נינו של הגר"א מוילנה, ונסיעת זוג צעיר עם שלשה ילדים קטנים לארץ-ישראל, שנחשבה אז כמקלט לזקנים, היתה לפלא בעיני כולם.

מיפו עלו ברגל ירושלימה, בעקבות חמורי השיירה שנשאו את מטענם, ושכרו להם דירה בעיר העתיקה.

לפני צאתו מאודיסה הציעו לו לקינות חביות ספירט להוביל עמו לירושלים לשם מכירה בריווח, וכשפדה את החביות מבית המכס ביפו מצא אותן ריקות. בעסק זה הפסיד קרוב לאלף רובל. אח"כ אזל יתר כספו למחיתו במשך שנה בלי פרנסה ולהוצאות לרופאים ולרפואות בגלל המחלות שפקדו אותו ואת כל בני ביתו. ביקש משרת מלמד בת"ת "עץ חיים" והסכים ללמד בזול, אך לא היה מקום פנוי ואשתו הציעה למכור את תכשיטיה להוצאות הנסיעה חזרה, אך הוא לא הסכים בשום פנים לעזוב את הארץ, ולמרות סבלו ואפס תקוה, נזהר מאד לבלי גלות את מצבו הקשה במכתביו לידידיו הרבנים בחו"ל, לבל יכשל בהוצאת דיבת הארץ.

סוף-סוף פתחה אשתו חנות מכולת מימין לשער חורבת ר יהודה החסיד והוא פרש ללימודיו בביתהמדרש. היא לא לדעה את השפה הערבית שהיתה נחוצה לצרכי המסחר, אך בעלה לימד אותה מלים אחדות ב"לשון תרגום הדומה לערבית", ובאורח פלא מצאו כל הקונים, שהחמאה שהיא מוכרת עולה בטעמה ובטיבה על כל החמאה שבעיר וקונים לרוב נהרו לחנותה. בתשעה חדשים נצטבר להם הון בדיוק

כסכום הכסף שהפסידו עד עתה בארץ, ומאז חדל המחזור המפליא והחנות הכניסה להם רק את הנחוץ לפרנסה במדה בינונית.

נתן 7-6 שיעורים בצבור בכל יום - והכל בלי קבלת תשלום. אחרי תפילת שחרית לימד שעורים בתורה, נביאים, כתובים, חובת הלבבות, בשעות היום שעורי פלפול בהלכה לבחורים, לפני מנחה שעור במדרש רבה, לפעמים הוסיף בין מנחה למעריב שעור בשלחן ערוך, ואחרי מעריב שעור בגמרא.

לרגל שעוריו לקהל במדרש הוטל עליו לפרש את המקומות הקשים. את פירושיו העלה על הכתב וכך נצטבר לו בכתב-יד פירוש על המדרשים לחמשה חומשי תורה ולחמש מגילות וקרא לו "תפארת ציון" מתוך חיבתו הגדולה לציון. גם לבנו הראשון שנולד בירושלים קרא בשם בן-ציון (הוא הדרשן הנודע, הרב בן-ציון יאדלר ) כדי להעלות תמיד את שם ציון על שפתיו. מפירושיו על המדרש הספיק להוציא רק את החלקים על מגילות רות ואסתר וצוה על בנו הנ"ל, שישתדל להוציא את השאר. כן השאיר אחריו בכתביד פירושים וחידושים על התורה, ש"ס ופוסקים ועל הרי"ף למסכת ברכות. הרבנים עוררו את בנו להדפיס את כתבי היה הפירוש לקהלת נמסר לדפוס.

נפטר בירושלים, י"ב סיון תרע"ז. צאצאיו; רחל לאה, הרב אברהם יוחנן , הרב בן ציון, ראשה אשת אהרן שיפמן (יאדלר), איטה אשת ר' יהודה רבינוביץ, חיה רבקה אשת הרב שאול זאב גלאמפ, חיים בנימין אפרים.

אהרן מויאל

נולד בעיר רבת, מארוקו, בשנת תקע"ג (1813), לאביו משה , ממשפחה מיוחסת של רבנים ועסקני צבור, שמוצאה מגולי ספרד, קיבל חנוך תורני ולמד שפות והליכות החיים והמסחר. נשא לאשה את סעדה לבית עמיאל, ועסק במסחר, הגיע לעושר מופלג, והיה מנכבדי העדה ונדיביה.

בשנת 1860 חיסל את רכושו הגדול בבנינים ובקרקעות, עלה ארצה עם משפחתו והתישב בחיפה, ואחרי כשלש שנים עברו ליפו. עסק במסחר ורכש מגרשים והקים בנינים "מחוץ לעיר" (כלומר: מחוץ לחומה ששרידיה הקיפו עוד בזמן ההוא את העיר העתיקה של יפו). ביניהם: בית גדול של דירות וחנויות ברחוב הראשי לעג'מי, מול רחוב סלאחי, ועוד בית גדול של חנויות ודירות ברחוב עג'מי. גם לעצמו בנה בית גדול "מחוץ לעיר" והיה היהודי הראשון שיצא לדור בעיר החדשה.

עזר לרבים מעולי מארוקו להסתדר ביפו ולהגדיל בה את הישוב היהודי, וכן עזר לקנות את בית תלמוד-תורה הראשון לילדי העולים.

בביתו החדש שמחוץ לחומה סידר גם בית-כנסת פרטי לצרכי הצבור ובו ישיבה, שתלמיודי-חכמים היו מתאספים ללמוד בה בחבורה ובקומה התחתונה של

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1314). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1314