בכתב-יד: "יאיר הגלעדי" וספורים על אישים תנכיים ועוד.
כמה מספריו עומדים להופיע בארצות הברית בתרגום אנגלי.
צאצאיו: שרה אשת פרץ ורדימון (רוזנברג), קצין משטרה, רחל אשת יצחק בילינקי ז"ל (מכפר יחזקאל. נפל בתש"ח בקרבות על פתיחת הדרך לירושלים, ע"י לטרון), עודד, דינה אשת משה איזנברג (נהלל, קצין בצבא הגנה לישראל).
אברהם טיקטין
נולד בטיקטין, ליד ביאליסטוק פולין, בשנת תרל"ו (1876), לאביו יצחק יעקב ולאמו שרה חאשה בת ר' אפרים . (אחיו הם: הרב דוד זאב טיקטין. משגיח ור"מ בישיבת "עץ חיים" בירושלים; הרב שמואל אפרים טיקטין , עורך ה"אנציקלופדיה לתולדות הרבנים" בניו-יורק (ראה כרך א, עמוד 278): נתן נטע טיקטין בפאריס).
קיבל חינוך תורני והשתוקק מנעוריו לעלות ארצה. שלש פעמים יצא לדרך ובכל פעם נאסר על-ידי משטרת הגבול הרוסית והוחזר הביתה. אך הוא לא נפל ברוחו, ובפעם הרביעית, בשנת תרנ"ג, והוא אז בן 17, הצליח לעבור את הגבול, הגיע ארצה והתישב בירושלים.
בחל באכילת לחם חסד מה"חלוקה" ולמד מלאכת סידור אותיות בדפוס ועסק במלאכה זו לפרנסתו.
בשנת תרנ"ו נשא לאשה את בתיה בת ברוך יעקב זק"ש , ממשפחה ותיקה בירושלים.
נתן חינוך עברי לצאצאיו. תמיד היה עליז ברוחו והשפיע מרוחו על כל הבאים אתו במגע.
נפטר בירושלים, ט"ו כסלו תש"ח (28.11.47).
צאצאיו: חנה אשת פנחס קאהן (סוכן "דובק" בירושלים), יצחק, הניה אשת מרדכי שפיגל (רוקח בקופת חולים בירושלים), בועז, רות אשת משה טויסטר (סוכן לתוצרת הארץ בחיפה), זרובבל, חיה אשת אבנר ברייטמן (רמת גן).
יצחק אלתרמן
לאביו אריה (חסיד), נולד באוברוביצי, מחוז הומל (רוסיה הלבנה), ו' סיון תרמ"א (1881).
קיבל חינוך מסורתי ותורני בחדרים ובישיבות ורכש גם השכלה כללית.
נשא לאשה את בילה בת שניאור .
עוד מעלומיו היתה, לו נטיה לחנוך ולפדגוגיה. החל בהוראה כמורה בבית הספר העברי המתוקן בורשה של המשורר אהרן לובושיצקי . בחושו הפדגוגי המפותח הרגיש כי לחינוך העברי חסר היסוד הוא גן הילדים. ולשם זה יש צורך להכין גננות עבריות. יחד עם חברו יחיאל הלפרין (ראה כרך א', עמוד 256) יסד בשנת 1910 קורסים פרבלים לגננות עבריות בורשה. והגננות שסיימו את חוק למודיהן במחזורים הנ"ל הסתדרו בעבודה ויסדו רשת של גני ילדים עבריים. השתתף בפעולה התרבותית העברית וביחוד בחברת "חובבי שפת עבר", וביתו היה בית ועד לסופרים ואנשי תרבות עברית. עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה העביר את הקורסים למוסקבה, במקום שהפעולה העברית היתה מפותחת ע"י סניף "תרבות". אח"כ עבר לאודסה וביחד עם חברו יחיאל הלפרין יסד סימינריון לגננות שבו הורו טובי הכוחות הפדגוגיים והספרותיים. באותו הזמן ערכו והוציאו לאור את דו-הירחון "הגנה".
עם פרוץ מלחמת האזרחים עבר לקיוב, גם שם המשיך בפעולתו הפדגוגית בקיום הקורסים לגננות. והודות למשפחות הלל זלטפולסקי ופרסיץ שמימנו את החזקת המוסד ואת רשת בתי הספר של "תרבות" באוקראינה.
עם השתלטות הבולשביקים נמסר השלטון ברחוב היהודי לידי הייבסקציה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית) שבה התרכזו שונאי ציון ובונדאים לשעבר, נסגרו כל בתי הספר של "תרבות", ובתוכם גם הקורסים לגננות.
בשנת 1920, יצא (כבא כח קהילת קיוב) מרוסיה במשלחת מרכז ההסתדרות הציונית במוסקבה לארגון העזרה למען הפליטים היהודים שעברו את הגבול בסביבות הדנייסטר בגבולות רומניה, וכתוצאה מזה נשלח ביחד עם ש. הללס, ר. רילוב, ינטיס וסנדרוביץ לעבר הגבול הרומני לקישינוב, לבוא בדברים עם השלטונות ברומניה להקלת מצב הפליטים שם.
השתתף בקונגרס הי"ב בשנת 1921 בקרלסבד ובועידה למען הפליטים בפרג, שהתקיימה בספטמבר 1921.
השתקע בקישינוב, ובשנת 1922 יסד שם סמינריון לגננות עם אימון והכשרה חקלאית לתלמידות. בהשתדלותו פתח הג'וינט לירחי הקיץ מגרשי משחק לילדים בקייטנות. והעלה את הסמינר למוסד תרבותי