Volume 3

Page 1424

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יצחק בן-ישראל (צולמן)

נולד בניפולומיצה, ליד קארקוב, מערב-גליציה, ה' סיון תרנ"א (30.5.1891), לאביו ישראל ולאמו סימה לבית ליבלר.

קיבל חינוך תורני מסורתי, שקד על השפה והספרות העברית ועוד בנעוריו היה מורה לעברית בכמה ערים בגליציה. למד חצי שנה כשומע חפשי במחלקה

לרפואה של אוניברסיטת קראקוב. שם ערך וניהל בהצלחה קורסים לעברית לבנות בוגרות מטעם אגודתהסטודנטים הציונית "השחר", וב-1909 ממיסדי האגודה "עבריה" בקראקוב, התמסר לפעולתה בכל מרצו ועזר לעשותה מרכז-השפעה לשפה ולתרבות עברית לכל מערב-גליציה. עם המשכילים היהודים סירב לדבר בשפה אחרת, חוץ מעברית, ועזר בכך להחיאת השפה בחוגים ההם, וארגן נשפים והרצאות לסופרים, משכילים ואנשי-שם שביקרו בקראקוב.

נשא לאשה את פרידה לבית טרטר.

באוגוסט 1912 עלה ארצה ויצא לעבודה כפועל חקלאי. בגלל מחלה עבר לחיפה, ניהל את ספרית "ישורון" בבית הפועלים, היה מזכיר הקהלה בנשיאותו של נ. קייזרמן ומזכיר בבית-הספר הריאלי בהנהלתו של י. עזריהו. ערך יחד עם הסופר-המורה שמואל בן-שבת את "השופר" (הוצאה עברית של העתון הערבי "א-נפיר", שעורכו זכי אמר לעשותו לעתון פרו-ציוני, אך ההוצאה העברית בטלה אחרי קיום קצר). כן הוציא בחיפה את העתון ההיתולי "דלפון", שנחשב כחלוץ העתונים בארץ להומור ולפולקלור.

ב-1916 עבר לירושלים והיה מזכיר ומנהל אדמיניסטרטיבי של "תחנת הבריאות העברית" מיסודו של נתן שטראוס , היה חבר ועד בית-העם, פעיל במכבי, ממארגני הסתדרות הפקידים וצירה באספת הנבחרים הראשונה, ממיסדי שכונת בית הכרם.

בעמל שנים רבות יצר שיטה לסטינוגרפיה עברית מקורית, ב-1919 יסד בירושלים קורס להוראת הסטינוגרפיה העברית לפי שיטתו ובתרפ"א פרסם אותה בדפוס בוינה.

פתח בית-מסחר ספרים "הספר" והמשיך לעסוק בפעילות צבורית. בעת מצוקת-הדירות הגדולה, שבאה

בשנת 1933/31 בעקב העליה הגדולה מגרמניה, שבאה נושלו מדירותיהם ומעסקיהם, ארגן מלחמה בכרוזים ובמודעות נגד הקשיחות המרושעת ונגד מסיגי-גבול ובהשפעתו פרסם אף הרב הראשי א. י. הכהן קוק כרוז נגד השגת-גבול, המריץ את צבור הסוחרים הועירים והסיטונאים להתארגן, וכך נוצר ארגון סוחרי ירושלים, שפעל במרץ נגד הסגות גבול ונישולים והודות לפעולתו נתקבל בירושלים חוק ההגנה על שוכרי בתי-עסק, ואח"כ השקיע מרץ רב ביצירת "התאחדות הדיירים", שהודות לפעולתה נתקבל אף חוק להגנה על שוכרי דירות.

בשנת 1938, כשהישוב היה שרוי בדכאון בעקב המהומות והעתיד המדיני המעורפל, פרסם את החוברת "בידי האושר" ששימשה מקור עידוד לרבים. בשנת 1939 פנה אל הקונגרס הציוני בתזכיר להבהרת היחסים שבין עם ישראל ואנגליה, ואת התזכיר יחד עם חומר אקטואלי נוסף פרסם ביוני 1945 בחוברת "עתידנו בידנו".

השקיע יזמה ומרץ אף בהרבה פעולות צבוריות שבוצעו בידי אחרים ושמו לא נקרא עליהן.

בנותיו : חדוה, תקוה אשת אוריאל קפלן.

שלמה גפשטיין

נולד באודיסה, רוסיה, בשנת תרמ"ב (2.5.1892), לאביו קלמן (עורך-דין בסימפירופול, "עילוי" בנעוריו) ולאמו יוכבד בת שלמה לוי (תלמיד-חכם, בעל תעשית משקאות בקרים) כבן חצי שנה היה כשעבר עם הוריו לעיירה גניציק בקרים. למד שלשה חדשים

ב"חדר" ואח"כ מפי מורים פרטיים עד גיל בר מצוה. למד בבית-ספר ריאלי ממשלתי באודיסה, באקדמיה לאמנות ואדריכלות בפטרבורג וב-1912 הוסמך לאדריכל והמשיך לעבוד במקצועו בפטרבורג.

נשא לאשה את מרגלית בת דוד ברוצקוס (אחותם של יוליוס ברוצקוס, ציר האספה המכוננת ואח"כ מיניסטר לעניני היהודים בליטא, ופרופ' דב ברוצקוס).

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1424). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1424