Volume 3

Page 1439

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בפלחה בפתח תקוה ובשעות הפנאי המשיך להשתלם בלימודי תורה ביהודיה אצל הרב: אהרן אורלאנסקי, רבה הראשון של פתח תקוה (ראה כרך א', עמוד 185).

נשא לאשה את פריידה גיטל בת גדליה מיכל פיינשטיין (תלמיד-חכם, מגזע רבנים, מפעילי חובבי ציון בעירו בחו"ל - ראה בערך שלו בכרך זה). ואחרי שנפטרה בפתח-תקוה, כ"ה טבת תר"ס, נשא בזיווג שני את רחל בת נתן בוכואלד .

אחרי עבודה כפועל אצל אכרים נתקבל לעבודה קבועה בשדות הפלחה של הבארון בנימין רוטשילד, ואח"כ כפקיד במשרד של פקידות הבארון שעברה אח"כ להנהלת חברת יק"א ואח"כ פיק"א ושירת במשך חמשים שנה כמפקח על רכוש החברה בפתח תקוה, ובאותו הזמן עבד במשקו הפרטי רק בפלחה, ואחרי שיצא לפנסיה נטע פרדס, בהיותו מומחה לפרדסנות עוד מקודם, כשפיקח על פרדסי פיק"א.

עסק בצרכי צבור כחבר ועד המושבה ובמלחמת העולם הראשונה טיפל בחלוקת החטים שבגליל. מהגבאים הראשונים של גמילות חסדים "זכרון מרדכי" (על שם הרב מרדכי גימפל יפה ).

נפטר בפתח תקוה, כ"ח אדר ב' תש"ו.

צאצאיו: (מאשתו הראשונה); גדליה מיכל ז"ל, חיה רבקה אשת יעקב ואכטנברג, שרגא (מהפירמה סלונים את קרצ'מר בת"א), דבורה אשת יצחק גראף .

אפרים הלפרין

נולד באודיסה, רוסיה, בשנת תרמ"ג (1883), לאביו יוסף (מורה, סוחר תבואות, אח"כ מורה בארגנטינה ובארצות הברית, בן הרב מיכאל הלפרין מגולובניבסק,

רוסיה, שעלה ארצה לעת זקנה לשם מיתה וקבורה בארץ והיה עוד עשר שנים ראש ישיבה בטבריה) ולאמו לאה .

בן דודה של העסקנית לאה אופיר (זולוטורבסקי).

למד בחדרים ובן 14 עלה ארצה עם שני אחיו ליב וצבי . אחרי זמן קצר יצאו שניהם מהארץ והוא נשאר בפתח תקוה ועבד במשק לחמן ואח"כ אצל

הפרדסן אברהם וינקלר ובשנת 1902 נשא לאשה את בת-שבע בתו.

ביחד עם צבי גראף קיבל מועד המושבה פתחתקוה את הזכיון לשרות דיליז'אנסים בינה ובין יפו, ועם גידול הישוב גדל גם היקף עסקם והרבו את מספר הסוסים והעגלות והעובדים ועסקו גם בהובלת משאות. סידרו גם שרות נסיעות בין יפו - פתחתקוה - זכרון יעקב.

כשנוסדה ב-1909 שכונת "אחוזת בית" (היא תלאביב) נכנסו גם לשרות תחבורה עירונית וסידרו

שרות דיליז'אנסים בין העיר יפו ובין השכונה המרוחקת ואשתו עזרה לו בניהול העסק המתרחב והולך.

במלחמת-העולם הראשונה עשה רבות להצלת יהודים נתיני חו"ל שנרדפו על ידי השלטון הטורקי והיה מעבירם בעגלותיו מעיר לעיר ומכפר לכפר, כדי להניסם מהמקומות שבהם חיפשה המשטרה אחריהם. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב באביב תרע"ז העמיד את עגלותיו לשרות העברת המגורשים לפתחתקוה, לשומרון ולגליל.

אחרי המלחמה חזר לשרות תחבורת הנוסעים בקו יפו - ת"א, בתחילה בדיליז'אנסים, ואח"כ במכוניות שהביא ממצרים ,וכך נוצרה חברת "המעביר", בעלת הזכיון לשרות האוטובוסים העירוני בתל-אביב (אליה הכניס גם עוזרו מנשה לוי שגידלו בביתו), ובשנת תש"ח התמזגה חברה זו עם שרות התחבורה "אחוד-רגב" (שגם היא פרי התמזגות קודמות של חברת "אחוד" לשרות פ"ת - ת"א ו"רגב" לשרות רמת-גן - בני-ברק ות"א) לחברת "דן", המשרתת את תחבורת הנוסעים בת"א ופ"ת ובכל גוש דן שביניהן.

מתרפ"ה ואילך חלה בשיתוק חלק מגופו וסבל קשה עד סוף ימיו.

נפטר בתל-אביב, ל' חשון ת"ש (12.11.39).

בתו: חנה אשת משה רכטמן (חבר "דן" בת"א).

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1439). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1439