Volume 3

Page 1450

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

לרבנים ובאוניברסיטת וינה פילוסופיה, פסיכולוגיה והיסטוריה והוסמך בה לדוקטור לפילוסופיה (חיבורו על "תורת הרצונות של הארטמן בתלותה משופנהואר", לא נמסר לפרסום). בתרצ"ז נשא לאשה את בתיה בת יהויכים ובת-שבע ואשיץ (ממשפחת עוה"ד והעסקן הרביזיוניסטי ד"ר אפרים ואשיץ ז"ל).

היה ציוני מילדותו והשתתף בפעולה הציונית בכל הדרגות והגילים, ואחרי גמרו את לימודיו היה מורה בגימנסיה וולקוביסק ובימ"ד למורים וגננות של

"תרבות" בוילנה וחבר נציבות בית"ר בפולין. פרסם שם מאמרים פילוסופיים ופסיכולוגיים בשבועון הכללי "בדרך", בירחון "המדינה" הבית"רי ובעתון היומי הוארשאי "מומנט" (באידית), כתב מאמרים ספרותיים ופוליטיים.

בערב פסח תש"א הגיע ארצה עם רעיתו, אחרי תלאות ונדודים רבים מוילנה שעברה לשלטון סובייטיליטאי דרך העולם הבוער באש המלחמה, ונתקבל למורה לספרות עברית בגימנסיה "בן-יהודה" בתלאביב. כתב מאמרים ב"המשקיף", הצטרף למחתרת של לוחמי חרות ישראל והיה חבר המרכז שלה, עורך הבמה האידיאולוגית של לח"י "החזית" ומעורכי עתון המחתרת "המעש".

בעזרת יהודים ואחרים ששיתפו פעולה עם הבולשת הבריטית נגד לוחמי המחתרת, נודע לבולשת על פעולתו, וכשבאו אנשי הבולשת לאסרו בבנין הגימנסיה, באייר תש"ד, ניסה להמלט וירד בצנור מהקומה השלישית של הבנין, אך נפל ונפגע בעמוד השדרה, וכך נאסר והובא לבית-החולים. שנה וחצי היה מוטל בגבס על גבו בבית-הכלא המרכזי בירושלים ואח"כ במחנה המעצר בלטרון. כשהובא תחת משמר חזק לבית החולים בירושלים להסיר את שריון הגבס מעל גבו, באו אנשי לח"י, השתלטו על בית-החולים ושחררוהו (ז' ניסן תש"ו). מאז המשיך את פעילותו במחתרת והשתתף גם ביסודו ובעריכתו של העתון היומי "מברק" (חתם בו את מאמריו בכינוי "אלדד"- שמו במחתרת) עד להקמת מדינת ישראל. אז יצא מהמחתרת, יחד עם כל התנועה, והשתתף

בארגון תנועה פוליטית גלויה והקמת תאי-נוער חינוכיים, ואף הופיע ונאם באספות פומביות בירושלים ובתל-אביב.

אחרי הריגת הרוזן ברנדוט (המתווך מטעם או"מ בשאלת א"י בירושלים, י"ג אלול תש"ט - 17.9.48) ע"י "חזית המולדת" הטילה הממשלה את האשמה על תנועת לח"י והכריזה את התנועה לבלתי ליגלית. כמה מאות מחבריה נאסרו ובראשם נתן פרידמן-ילין ומתתיהו שמואלביץ, והוא ירד שוב למחתרת.

אחרי שהוכרזה פקודת החנינה הכללית ביום י"א שבט תש"ט יצא מהמחתרת להתגייס לצבא הגנה לישראל.

בתו: נעמה.

בתיה וקסלר

נולדה במוגילוב פודולסק ברוסיה, בשנת תרמ"ג (1883) לאביה ר' אהרן זדושליבר (בעל אחוזה, למדן מופלג) ולאמה פסיה בת ר' דוד סנדרס מדז'ירין. את התכונה לעזור לזולת ירשה מאמה שהיתה אשה צדקת וידועה בעירה כעסקנית צבורית מרכזית. בת 11 שנה עזרה על יד אמה בעבודות הצבור. קראו לה "הקטנה זדושליבר". שמשה כגובה בחברת "עזר-יולדות", היו שולחים אותה כאחות-מטפלת לבתי חולות גלמודות, לעזור בטפול ביולדות עניות וכו'.

בת 17 נישאה למר ישעיהו וקסלר, סוכן ברכבת. לאחר שנולדו להם שלשה ילדים, הוגרו לברזיליה, בה שהו שש עשרה שנה. בריו-די-ז'נרו יסדה התאחדות נשים שמתפקידה היה לעזור לנשים וצעירות פליטות. משם עלו לארץ בשנת 1927 והתישבו בשכונת מונטיפיורי. מראשוני התושבים שנאחזו בתנאי חיים קשים במקום שהיה אז רחוק מהעיר.

עסקנית צבורית ידועה. עזרה למנוחה איידלה גול דין ביסוד "בית-המנוחה לזקנים גלמודים" ברחוב נחלת-בנימין (עתה נמצא המוסד ברחוב עבודה 4). כשהתרבו החולים הנכים, עזרה ביסוד "בית המחסה לנכים" (בית האינבלידים) ולמען המוסדות הללו עבדה שנים רבות. בשנות העליה מפולין יסדה עם הגב'

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1450). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1450