נסיעותיו בתנאים הקשים בימים ההם ערערו את בריאותו, ומאז היה ידוע חולי בשנותיו האחרונות.
נפטר בפתח תקוה, כ"ה חשון תרצ"ג.
בתו: עליזה אשת אליעזר קויפמן (פ"ת).
ב"משפחת האדמה", ספר ב', בעמוד 243 הקדיש לו המחבר משה סמילנסקי, פרק מיוחד.
שמואל אבא פן
נולד בי' אלול תרכ"ד (1864) ,בעיירה זוויל (נובוגראד-וולנסק), פלך וואלין (אוקראינה), להוריו שמשון ומרים פן (צאצאי הצדיק ר' פנחס שפירא מקוריץ). בילדותו נתיתם מהוריו, עבר לעיר באראנובקה והתחנך אצל סבו, רב העיר ואחר כך אצל אחותו. למד בחדר, בישיבה, ובבית-המדרש. הצטיין בכשרונותיו ונתפרסם בכל הסביבה כ"עלוי". רוח ההשכלה תקפה גם אותו. פעם נתפס בבית המדרש עם ספר השכלה בידיו, ובפומבי גרשו אותו ביום שבת מבית הכנסת. ברח לעיר הפלך ז'יטומיר והתכונן להכנס לבית ספר לרבנים מטעם הממשלה.
השאיפה להשכלה אלצהו לעבור לאודיסה, העיר האוניברסיטאית היחידה, בתחום מושב היהודים. כדי להרויח את לחמו, נכנס לעבוד בעירית אודיסה בתור לבלר ע"י "השולחן היהודי", ובמשך הזמן נעשה למנהל המחלקה הזאת. באותו הזמן, שקע בלמודים וקבל תעודת בגרות בתור "אקסטרן" (תלמיד שלא מן המנין).
באודסה נשא לאשה את שרה בת יהודה ליב פמורר (ממשפחת רבנים).
באותה תקופה החל לעסוק בעסקנות צבורית, הכניס את עצמו, ראשו ורובו, בתעמולה הציונית, מטיף ונואם, קורא פרקי היסטוריה לפני פועלים ופועלות. יחד עם העסקנות הצבורית נתעורר גם העתונאי שבו. אמנם היו אז שני עתונים עבריים - "המליץ" בפטרבורג ו"הצפירה'" בווארשא, אבל הם היו רחוקים. לכן נכנס אל העתונות הכללית שבאודיסה, שנחשבה כעיר השלישית ברוסיה, אחרי פטרוגרד ומוסקבה. אודיסה, עם עשרים רבוא יהודים שבה, הטביעה את חותמה על העתונות הכללית שבה. נעשה מן החרוצים והזריזים ביותר "להשכין את שכינתו של שם באהלי יפת''. עבד במשך תקופה ממושכת בעתון "אודסקי ליסטוק" ועבר אחר כך לעתון "אודסקיה נובוסטי". מאמריו ורשימותיו שפרסם בעתונות - הבליטו את ידיעותיו המרובות ואת השכלתו המקיפה, והקנו לו שם של פובליציסטן בעל עט שנון.
באותו פרק זמן נסרה בעולמה של כנסת ישראל שאלת הרבנות "מטעם". על כסא הרבנות, חוץ ממעטים היוצאים מהכלל, ישבו אנשים עמי-הארץ גמורים, ולא רק בידיעת הלשון העברית, אלא אף במדע היהדות בכלל: זרים היו לעמם, לתרבותו וללשונו גם יחד. משאת נפשו היתה, כמשאת נפשם של עוד רבים ומעולים בקרב היהדות הרוסית - "לכבוש" את הרבנות, ביחד עם ר' חיים צ'רנוביץ (רב צעיר) נבחרו לרבנים מטעם באודיסה. במשך 5 שנים כהן בתפקידו, עד שבא מושל העיר הידוע טולמצ'ב וכבר בחדש הראשון של כהונתו פסל את פן מפני איכשרותו הפוליטית. בשנת 1910 נבחר כרב מטעם העיר ברדיצ'ב ,אבל גם הפעם נפסל ע"י השלטון כנ"ל.
חזר לבית מדרשו והוא כבן ארבעים. התחיל להתכונן לבחינות עורכי-דין באוניברסיטה שבאודיסה, בתור תלמיד שלא מן המנין. הודות לכשרונותיו והתמדתו הצליח לקבל תואר של עורך-דין ואחר כך התבלט בתור יוריסט מומחה לחוקים המיוחדים של היהודים ברוסיה. השתתף במועצת היוריסטים הידועה ברוסיה לשם הגנה על מנדל בייליס ועוד בכמה משפטים חשובים בעלי ערך צבורי. שמו כעורך-דין מומחה לחוקים המיוחדים של היהודים - התפרסם בכל הסביבה ומקרוב ומרחוק נהרו אליו לדרוש בעצתו.
תפס עד מהרה מקום חשוב בצבוריות הציונית באודסה. לחם הרבה לבטול השבועה המיוחדת ליהודים שהיתה נהוגה בבתי-דין מסחריים ושהיה בה משום השפלת כבוד ישראל. לשאלה זו הקדיש מחקר מפורט מיוחד שנדפס בירחון "ווסחוד". חוץ מהמאמרים הרבים שפרסם בעיקר ברוסית, כתב גם בעברית ב-"הצפירה'', ב"לוח-אחיאסף" וב"השלוח". בין חבוריו החשובים נמנים: "המושבות העבריות בא"י, באפריקה הצפונית ובארגנטינה" (ברוסית, 1892 ), "חורבן ירושלים" (1902), "קדמוניות היהודים באודיסה"( (1902), "מלאכות היהודים אל הקיסר אלכסנדר הראשון" (1902), "השלטון העצמי הלאומי של היהודים" (1917), "המשפט העברי" (בעברית).
השתתף במלחמה הלאומית נגד "חברת מפיצי ההשכלה" האודיסאית ובשאר מיני המתבוללים. פעל באגודת "חובבי שפת עבר", ב"תרבות" והשתתף בתור ציר בקונגרסים הציונים הראשונים וגם פרסם חוברות על חמשת הקונגרסים הראשונים.
כשפרצה המלחמה העולמית הראשונה, השתתף באופן פעיל בועד לעזרת המגורשים מאזורי החזית