קונגרס" בפריז ושם נערך גם קונצרט מיוחד לשיריו ומנגינותיו וזכה להערכות חיוביות.
כעת הוא משתתף בשיריו בעתונים ביידיש בחו"ל ובארץ ("די גאלדנע קייט" בעריכת סוצ קווער ). חבר אגודת הסופרים היידישאים וחבר הפאן קלוב העברי.
לעברית תורגמו רבים משיריו על ידי: י. פיכמן , אלתרמן, פן, אורלודי, שמשון מלצר, דניאל לייבל , יחיאל חגיז , ועוד.
בכתובים נמצאים אתו כמה ספרי שירה וספר אוטוביוגרפי בפרוזה.
הספרים אשר כבר הופיעיו: אין זוניקן לאנד (ווארשע 1927), רויט אויף שווארץ (ווארשע 1929), גאלדענע זאמדן (ווארשע 1932), סערגיי יעסענין (פון רוסיש - ווארשע 1933), מיט לענדער גלייך (תל-אביב 1934), די 24-סטע שעה (תל-אביב 1935), פאר מיר און פאר אלע (תל-אביב 1936), אנוווקס (תל-אביב 1958), אונטער פייער (תל-אביב 1939), מן הטנא (פון יידיש - תל-אביב 1942), פון רויטן פראנט (תל-אביב 1943), אונטער שווארצע הימלען (תל-אביב 1944), מיין ברענענדיקער שטאם (תל-אביב 1945), פון ערשטן שניט (תל-אביב 1945/6), היימוויי (תל-אביב 1946), געקליבענע לידער (ניו-יארק 1948), איבערבלייב (תל-אביב 1949).
משה בן אשר (ארדפרוכט)
נולד בסנדומיר, פלך רדום (פולין), כ"ב בשבט תר"ע (1900). לאביו אשר זליג (סוחר, למדן ויראשמים מחסידי טריסק) ולאמו חוה בת יוסף רובינשטיין נכדתו של רב העיר ר' משה מתלמידי "היהודי הקדוש". ונצר למשפחה רבנית).
קיבל חינוך תורני בחדר ובישיבות. לימודי חול למד בעצמו. בגיל ט"ו פגעה בו רוח הציונית ואירגן יחד עם חברו משה רוטנברג ואחרים את ההסתדרות הציונית הראשונה בעיירתו. עם יצירת "השומר הצעיר" בגליציה והתפשטותו, הצטרף אליו ואירגן סניפים לתנועה החדשה בעיירות הסמוכות. אירגן את הנוער באנופול - רחוב ולימדו עברית.
עלה לארץ עם הזרם הראשון של העליה השלישית (1919) כחלוץ. נכנס לגדוד העבודה ועבד בסלילת הכביש טבריה-צמח. חלה בקדחת קשה ולפי עצת הרופאים עזב את צפון הארץ. בשנת 1920 ירד מצרימה.
כאיש תנועת העבודה חפש גם במצרים קשרים עם מעמד הפועלים. הצליח להביא לידי מגע את הסתדרות "אתיאחאד אל-עמל" (ההסתדרות המרכזית של פועלי מצרים) עם תנועת הפועלים העברית. יצחק בן-צבי ודב הוז ביקרו פעמים רבות במצרים בקשר לזה. מגע זה לא מצא חן בעיני השליטים המצריים והוא נאסר בשנת 1924. שוחרר לאחר לחץ מצד קולונל קיש. חבר הועד המרכזי לציוני מצרים, מארגן את העבודה התרבותית, מקים קורסים לעברית. יחד עם דוד תדהר, ד"ר ישראל בן זאב וחיים צדיקוב ייסד את "המועדון העברי" שהיה למרכז החיים הציוניים בקהיר. היה נציג קרן היסוד וקק"ל.
בשנת 1927 קבל על עצמו לארגן במצרים את חברת התיירות "ללויד א"י" ובמשך 14 שנה היה מנהל החברה בקהיר ואח"כ באלכסנדריה.
עם פרוץ מאורעות 1929 הזעיק יחד עם דוד תדהר את דעת הקהל העולמית, בשעה שמהארץ קשה היה לפעול. הודות לידיעותיו הרבות בשפות, שימש באותה שעה כסופר סט"א במצרים.
בשנת 1932 עבד לאלכסנדריה, ייסד את "החלוץ" ואת חות ההכשרה אשר התקיימה עד פלישת מצרים לישראל (1948). בימי מלחמת העולם השניה היה מיוזמי - הקמת המועדונים לחייל העברי אשר שמם יצא לתהלה בין כל חיילי ישראל בצבא הבריטי ובבריגדה. עמד כל הזמן בקשר עם אליהו גולומב. עלה ארצה בשנת 1946, פתח בית מלון קרפין שהוא מנהלו.
בפעולתו הצבורית התרכז בטפול בעולים מארצות המזרח. סגן יו"ר עולי מצרים, חבר-התאחדות בניהישוב.
פרסם מאמרים שונים בשבועון "אחדות העבודה", ב"פורוורטס" ובעתונות צרפתית-יהודית.
אשתו: אליבה בת רפאל שאלתיאל , ממצרים.
בנותיו (מאשתו - רחל אקר): אביבה אשת יוסף טמיר (במזכירות המשטרה), דליה .
משה רפפורט
נולד בצ'נסטוחוב, פולין, י' טבת תרס"ג (9.1.1903), לאביו מרדכי (מוסיקאי, שומר מסורת) ולאמו מרים לבית טאובה מלודז (ממשפחת מיכאל טאובה וסטא ניסלאב טאובה , תלמידו של הכנר יואכים) .
למד בבית-ספר עברי, אח"כ בגימנסהי פולנית