בתרס"ו נשא לאשה את בלהה בת עוה"ד דוד בומאש, עסק במקצועו והמשיך בפעילות ציונית ועברית. היה במשך כמה שנים מורה לפיסיקה ומתימטיקה בבית-הספר התיכון "מינרווה" בציריך, יו"ר הועד העירוני של הקהק"ל וחבר פעיל בהסתדרות הציונית בשווייץ וציר בכינוסיה ובועידותיה. חיבר ופרסם עוד ב-1891 ספר בעברית על פיסיקה בשם "עץ הדעת", וב-1921 פרסם חוברת "לשאלת השפה" (בחתימת מ. א. יחיאלי). להזמנת הד"ר חיים בוגרשוב. שהכירו משווייץ, עלה לארץ ביום 23.10.1923 ומאז ועד שנתו האחרונה היה מורה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב לפיסיקה, טופוגרפיה והנדסה תיאורית. חיבר מונחים וצורותביטוי לצרכי המקצועות שלימד, השתתף בועדות מק צועיות של ועד הלשון. חיבר את ספרי הלימוד: גיאומטריה תיאורית (תר"ץ), פיסיקה כללית, ביחד עם ד"ר א. ברוך (ת"ש), פיסיקה ב-5 חלקים, ביחד עם ד"ר א. ברוך (תרצ"ח-תש"ז), טופוגרפיה (תש"ד). עבודה מעשית בפיסיקה (תש"ו). נשא הרצאות מדעיות לעם במשך שנים רבות בבית-העם בתל-אביב, יזם ויסד את האיגוד להשלטת העברית, יסד ביחד עם מר יצחק ספיבק את מועצת המורים למען הקהק"ל וארגן את הכינוס הראשון של המורים למען הקהק"ל בכפר ילדים והמשיך לנהל ולרכז את העבודה. היה חבר אגודת הסופרים וחבר הציונים הכלליים.
פרסם מאמרים על ארץ-ישראל בעתון היהודי השוייצי "איזראליטישס ווכנבלאט", אח"כ זמן ממושך ב"הארץ" ומזמן לזמן ב"דבר", ב"הבוקר" ובירחונים שונים.
למרות זקנתו המשיך לעבוד בהוראה ובכתיבה עד שנפל למשכב ואחרי כחדשים נפטר בתל-אביב, כ"ז תמוז תש"ח (3.8.48).
בנותיו: לובה (פקידה במחלקה הימית של הסוכנות ואח"כ בממשלת ישראל), עמליה אשת עוה"ד משה טרובוביץ, מרים אשת יצחק ארדנבוים. אחיו הבכור, רפאל רפאל. מהציונים הפעילים בפיטסבורג (ארצות הברית), פרסם ספר על "שאלת היהודים" (בעברית, תרנ"ג).
מיכל ליב כץ (זאנגר)
נולד בנאגי-קארולי (בפי היהודים : קרולה), מחוז סאטמאר הונגריה, אחרי מלחמת העולם הראשונה רומניה, בשנת תר"ו (1846,) לאביו הדיין ר' אברהם אבא זאנגר (בן החזן הידוע ר' נתן זאנגר מביירוט אשר בבאוואריה) ולאמו ילטה. למד תורה מפי מלמדים ולמד גם בבית-הספר הממשלתי בהונגרית ובגרמנית המשיך ללמוד תורה בישיבה הקטנה של אביו ואח"כ שנים אחדות בישיבת מהר"ם שיק בחוסט.
הצטיין מנעוריו באומץ ובכח גופני רב ולא פעם הכירו פרחחי הנוצרים את נחת זרועו כשניסו להתעלל בו או ביהודי אחר, וכשהתקרב לגיל חובת הצבא אמרו הוריו לשלחו לאמריקה, אל דודו העשיר ר' יחזקאל זאנגר, שרצה לאמצו לבן וליורש, אך הוא התעקש לעלות לארץ-ישראל, ורבו הסכים לדעתו ובעת הפרידה נתן לו בכתב את התואר "מורנו", של בחורי- ישיבה מצטיינים בלימודם ובהתנהגותם היה ניתן לחתונתם, אך בהיות הוא מוכן לעלות ארצה כרווק הקדים הרב לתת לו את התואר בלי לחכות לשידוכו.
בשנת תרכ"ו עלה ארצה, ובנסעו בסירה מהאניה לחוף יפו כבר נזדמן לו להראות את גבורתו לספנים הערבים ולהפיל פחדו עליהם, כשהפסיקו את השטת הסירה אל החוף וניסו לסחוט "בקשישים" מהנוסעים היהודים באיום, שאם לא יתנו יחזירום אל האניה או שיטילום הימה. אז חטף את המשוט מידי אחד מהספנים ואיים עליהם בהונגרית (כפי שהיה רגיל לדבר אל "גוי") שאם לא ימשיכו מיד בעבודתם ירוצץ את גולגותיהם, והם הבינו מקולו ומהבעת פניו, וגם ממראה גופו השרירי החסון, את הצפוי להם והמשיכו את עבודתם בלי "בקשיש". בירושלים נתקבל לכולל הונגריה והוקצבה לו חלוקה הגונה, ישב ולמד תורה והיה מבאי-ביתו של הגאון מהר"ם אויערבאך מקאלים, שהיה אז הרב הראשי לעדת האשכנזים, החליף את שם-משפחתו זאנגר לשם עברי כץ. נשא לאשה את רבקה בת הרב משה נחמיה כהנוב (הרב מחסלביץ, ראש ישיבת "עץ חיים"), ומשנפטרה