עוד בצעירותו נחשב לאחד מטובי המורים העברים בבסראביה בפרט ובדרום רוסיה בכלל. בתרע"ד הוזמן להיות מורה בארץ, אך בגלל פרוץ מלחמתהעולם הראשונה לא יכול לבוא ונשאר בבסראביה. אחרי המלחמה, משסופחה בסראביה לרומניה, התרחב חוג פעילותו והשפעתו בתרבות וחינוך עברים ובעבודה הציונית אף על יתר חלקי רומניה. הימורו, ביאסי ואח"כ מורה לשפה העברית בסמינר למורים של "תרבות" בצ'רנוביץ ושנים אחדות היד, מנהל מרכז "תרבות" לכל רומניה בבוקארשט. שימש בהוראה למעלה מ-40 שנה והעמיד תלמידים רבים, מהם מורים ועסקנים בארץ. פעל למען הפצת עתונות וספרות עברית וציונית (י. ח. ברנר מזכירו לשבח במכתביו כמפיץ "המעורר" בבסראביה). ביזמתו נוסד במחוזו הארגון הראשון של המורים העברים, שהיה גרעין להסתדרות המורים בבסראביה, שיסדה בתיספר חדשים ושקדה על שכלולו וביסוסו של ביה"ס העברי.
אחרי שכל צאצאיו עלו ארצה נתאפשר גם לו לעלות לעת זקנה, בשנת תרצ"ה, וכאן היה מורה בנהלל ואח"כ ברחובות.
עסק גם במחקרים בתנ"ך ובדקדוק. פרסם מאמרים בשאלות חינוך ותרבות, שירים ופואימות (ביניהן "כחה של תשובה"), ספרי לימוד ומשלים לנוער (כמה מהם פורסמו ב"הבוקר לילדים") ונשארו ממנו שני ספרי "משלים" מקוריים ומתורגמים. בשנותיו האחרונות חיבר כמה מחזות תנכ"יים, מהם המחזה "מיכל בת שאול" נשאר מוכן כמעט לדפוס ויופיע בקרוב בהוצאת הועד להוצאת כתביו, שנוסד זמן-מה לפנו מותו.
נפטר בתל-אביב, ב' אדר תש"ה והובא לקבורה בכפר חיים שבעמק חפר, מקום מגורי בתו.
צאצאיו: שולמית אשת יוסף קמראס (הדר-עם), אחינעם אשת יעקב הירש (כפר חיים), פנינה אשת פנחס פראנק (קבוץ מעברות), מתניה, תנחומה אשת שאול מילגרוים, ברוריה, עמנואל.
משולם דוידזון
נולד בברדיצ'ב, פלך קיוב (אוקראינה), חשון תרל"ח, (4.10.1877), לאביו מאיר חיים חייקל (תלמידחכם, פקיד בבית-מסחר לאריגים של רבו ר' לוי ז'אק) ולאמו מנוחה בת ר' יוסף אברהם אייזנברג המכונה אלטר זאיקה, שהשתתף עם מנדלי מוכר ספרים במלחמתו בתקיפי הקהלה ונזכר בספרו "הטאקסה" בכינוי "זעיקה". (היה בנו של ר' מאיר חיים חייקל אייזנברג, שנקרא בברדיצ'ב ר' מאיר ברודר על שום מוצאו מהעיר ברודי וחתנו של ר' משולם רוטנברג המדפיס הנודע מברודי). למד בחדרים ומפי מורים לעברית בבית. השתלם בלימוד עצמי בעברית, ברוסית ובידיעות כלליות. בן 15 יצא לעבוד בחנות לגלנטריה. עזב את העבודה והמשיך בלימודים ונתקבל למורה בכיתות לעברית מיסודה של הגב' ברברניק. ב-1899 גויס לצבא הרוסי ושרת בו בתור טוראי וכשגמר את שרותו המשיך לעבוד בהוראה.
ב-1904 יצא לגליציה ובהמלצתו של ש. א. הורודצקי (שעליה נודע לו רק לאחר שנתים, בעת הפרידה. לפני עלותו ארצה) נתקבל למורה בבית-הספר "תעודת ישראל" של אבא אפלבוים בעיר ז'שוב (ריישא בפי היהודים). השתתף ביסוד תנועת "פועלי ציון" בגליציה. והיה ממנהיגיה.
ב-1906 עזב את משרתו בריישא ויצא לעלות ארצה דרך טריאסט. כשהתעכבה האניה בנמל האי קורפו הלך לבקר בעיר ונאם בבית-הכנסת בעד הציונות והחיאת השפה העברית. לבקשת ראשי הקהלה נשאר שם כחדשים להדריך את מורי הקהלה בהוראת עברית בעברית, ואם כי הוא היה מפעילי "פועלי ציון" ראה שבקורפו אין עדיין מקום לתנועה כזאת רק לציונות סתמית. התמסר ליסוד אגודה ציונית ובעזרת הפרופ' מוזס חיימי ושלמה סארדה (שאחיו היה קרבן עלילת הדם בקורפו ב-1901) עלה בידם למכור בימים אחדים 200 שקלים (המכסה לזכות שיגור ציר לקונגרס) ולשגר ציר לקונגרס הציוני.
ביום כ"ה תמוז תרס"ו הגיע לחוף יפו. ממחרת הצטרף לחבורת מורים ותלמידים מרחובות שלנו ביפווהמשיכו את טיולם לפתח תקוה וחזר עמהם לרחובות. לן בלילה הראשון ברחובות בבית אברהם יהושע דונדי