ה"הגנה" מכל המעמדות. בהיות ומוסדות ההנהלה הציונית לא טיפלו באנשי עלית המעמד הבינוני ("הצליה הרביעית") שזרמה אז מפולין, ארגן את הפעילים מעולי פולין, תרו בערי הארץ של הישוב הערבי בלוית מתורגמן וחקרו את האפשרויות לארגן חילופי תוצרת חקלאית בעירונית ובכספים כדי להרבות את מקורות הפרנסה לעולים. את מסקנות החקירות והשיחות עם אנשי-צבור ערבים מסרו לראש המחלקה המתאימה בהנהלה הציונית, אך שם קפאו התכניות והתזכירים. אז יסדו את התאחדות עולי פולין וקופת מלוה לידה, והוא היה הגזבר. נתנו הלואות בלי רבית בבטחונות מתאימים, בעצה, בהדרכה ובהשתדלות אצל השלטונות העירוניים עזרו לרבים להסתדר. גם במעינות טבריה ואל-חמה ראה אפשרות ליבוא הון-השקעה וליצירת מקורות פרנסה והבראה לחולים ולמשק הישוב. התקשר לשם כך עם יוסף אליהו שלוש , השופט ואלירו , המורה כרסנתי וצבי איזאקסון ויסדו חברה, שיצרה קשרים - באמצעות מרקו שלוש - עם בעלי-הזכויות הערבים שבחיפה ובבירות, ואף הגיעו לידי הסכם בתנאים טובים ליצירת חברה יהודית-ערבית משותפת ולהקמת בתימרפא משוכללים ופיתוח כללי. אך בעקב מכתב ממוסד לאומי גבוה, שזכיון זה הוא ענין לאומי כללי ולא נושא ליזמה פרטית, הסתלקו מהתכנית והענין הוקפא לעוד כמה שנים.
התמסר לפעילות מסחרית וכלכלית בכל השטחים בעיקר בפיתוח סחר החוץ. היה סגן יו"ר לשכת המסחר א"י - פולין, חבר ועד לשכת המסחר א"י-רומניה, חבר הנהלת בנק העולים (א"י -פולין) חבר לשכת המסחר בת"א ויפו, מיסדה ובעלה של חברת לסוכנות מסחרית בינלאומית "ארפול", נציג פירמות מחו"ל, חבר באגודת הקומיסיונרים בתור ב"כ ממשלת פולין כנציג מפעלי התעשיה הכבדה הפולנית בישראל, ופעיל בכמה מוסדות צבוריים וכלכליים בתל-אביב, תורם ופעיל בועדי המתרימים לקרנות, לצרכי הגנה, כופר הישוב, המלוה המלחמתי זעיר, בנה בתור קבלן חלק של בניני התערוכה ליד דרך פתח תקוה וקיבל מכתב הוקרה מאת חברת "יהודה" על הביצוע הטוב.
הביא את המטען הראשון של סחורות ברזל למזח תל-אביב בראשית הבנותו. בשנות מלחמת-העולם השנית השתתף ביסודה ובניהולה של התאחדות האימפורטרים לשליחים ולחמרי בורסקאות, שסיפקה סחורות אלה לכל מפעלי תעשיה יהודים וערבים בארץ, שעבדו בשביל הצבא והתושבים.
צאצאיו: שלמה (מהנדס-ומנהל כללי של משרד הקריה), יוכבד אשת דוד ירושלמי בחיפה (פעילה במגןדוד אדום), אפרים ז"ל (נספה בתאונה בעבודתו בחברת החשמל), ד''ר בתיה (רופאת נשים) אשת אפרים גוזמן.
יהושע משה שלאנק
נולד בירושלים, בשנת תרי"ז (1857), לאביו ר' חיים יוחנן צבי (השתקע עם משפחתו בירושלים בשנת תקצ"ב, השתדל בעד רכישת המגרש לבנין "בתי מחסה", ממיסדי נחלת שבעה, הראשון שהקים בירושלים בנין בן שתי קומות; בן ר' מרדכי , שהיה רב בשיינלאנקע שבפרוסיה ונכדו של ר' יעקב עמדן, ראש הלוחמים במה שנחשב אז כ"מחתרת" של ספיחי תנועת שבתאי צבי ביהדות האשכנזית ובאמסטרדאם) ולאמו אסתר מיכלה (נכדת הרב הראשי ר' שלמה ברלין מלונדון).
למד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים", נשא לאשה את פרידה בת אליעזר דב לוריה (צנחובסקי) מקארלין, ובזיווג שני את אסתר בת יעקב יוסף גולו שמידט (ראה כרך ג', עמוד 1251).
הלך בדרכי אביו בעסקנות צבורית ובפעולות לחיזוק מוסדות התורה והחסד ולעזרה ללומדי תורה בירושלים. היה למעלה מחמשים שנה מנהל "בתי מחסה" ומהגבאים הראשיים של תלמוד-תורה וישיבת "עץ חיים", גבאי של בית-החולים "שערי צדק" ולמעלה מארבעים שנה אחד מהאופטרופסים והמנהל של הקדש בתי-ויטנברג וחצר-ויטנברג שבחלק הצפוני של העיר העתיקה, ליד ההוספיץ האוסטרי. ניהל את עניני הצבור בסדר למופת והצטיין במדותיו התרומיות וביחוד באהבת ארץ-ישראל וירושלים שבתוך החומה. כל ימי חייו סירב להענות להזמנות קרוביו לצאת מהארץ למרגוע ואפילו לזמן קצר, ואת העיר העתיקה לא עזב אף בעת מהומות, וכשהרבו להפציר בו לצאת אל העיר החדשה היה עונה: "אני אחד משומרי החומות ומכאן לא אזוז". ואכן נשאר בדירתו בעיר העתיקה בעת המהומות שהחלו באביב תרצ"ו.
בערב פסח תרצ"ז נפל למשכב ובכל זאת רצה לקום וללכת להתפלל מנחה וסדר קרבן פסח לפני הכותל המערבי, וכשהשביעו בנו שלא יסכן את חייו בהליכה זו, עלה על גג בית-הכנסת שבקרבת ביתו,