שממנו נשקף הר הבית, שם התפלל. זו היתה יציאתו האחרונה מביתו.
נפטר בשביעי של פסח (כ"א ניסן) תרצ"ז.
צאצאיו (מאשתו הראשונה); מיכל ז"ל אשת נחמן פלמן (ראה כרך ב', עמוד 833), אליעזר דב (באמריקה), חיה טויבל אשת שמעון ליפקין ז"ל, ראדיל ז"ל אשת שמואל ליפשיץ (פתח תקוה), חנה אשת שמואל סלונים ז"ל (מחברון), רבקה אשת ברוך בן-עזר (ראב) פתח תקוה (ראה כרך א', עמוד 198), יוחנן צבי ז"ל (ירושלים); (מאשתו השניה): געלע אשת מיכאל בוך (פתח תקוה), יהודה (בפילאדלפיה, ארה"ב).
אריה בבקוב
נולד בגאצ'ינה, פלך פטרבורג, רוסיה, כ''ח חשון תרמ"ב (1881), לאביו זלמן דוד (חייט).
למד בחדרים, בישיבת סלובודקה, התיצב לבחינה וקיבל תעודת בגרות רוסית. הצטרף לתנועה הציונית בראשיתה, ב-1896, והיה מיד מפעיליה השתתף כציר בועידות ציוני רוסיה במינסק ובהלסינגפורם ובקונגרסים הציוניים ה-7, 11, 12 ו-17. למד באוניברסיטת פטרבורג בשנות 1900/08, ובו בזמן לימד עברית והשתדל להשפיע על טובי הציונים דוברי רוסית שיהיו עברים גם בדיבורם.
ב-1907 נשא לאשה את רוזה בת נח דוברינר. היה מהפעילים והמפעילים בקהל הסטודנטים ואנשי האינטלגינציה הציונית בפטבורג, בחבורה שהתרכזה מסביב לזאב ז'בוטינסקי, אברהם אידלזון וחבריהם במערכת ''ראזסווייט", כתב מאמרים פובליציסטיים בע תון זה ברוסית וב"הזמן" בעברית. אחרי לימודיי באוניברסיטה הפך לאיש-מעשה : חרשתן מ-1909 ועד 1918 ואח"כ פקיד עד 1921, אך לציונות המשיר להתמסר כמו סטודנט צעיר ונלהב.
עלה לארץ באוקטובר 1921. היה במשך שנה מנהל עבודה בבית-החרושת ללבני סיליקט ואח"כ עבד כמנהל פנקסים במחנות הגדולות בחיפה, בחברת "רענניה" בתל-אביב וישנותיו האחרונות במפלגת הצה"ר.
היה הראשון בתל-אביב שהיה לו מקלט-רדיו שבנה בעצמו, ואח"כ ניהל את שרות הרדיו העברי הראשון שהוקם בשטח התערוכה, עוד לפני היות שרות שידור בארץ.
גם בארץ היה מטובי הפעילים למען הציונות. הצטרף בין הראשונים לתנועה הרביזיוניסטית. משנתפלגה הצטרף למפלגת המדינה העברית ובשנת 1933 ערך את שבעונה "המטרה". אח"כ חזר להצה"ר וב-1535 היה ציר וחבר הנשיאות בקונגרס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה. כתב מאמרים בעתוני המפלגה והופיע כנואם ומרצה באספותיה ובועדותיה, אך בשנותיו האחרונות הוכרח לצמצם את פעילותו בגלל חולשת גופו.
נפטר בתל-אביב, י"ד תשרי תש"ט (20.10.48).
ד"ר מנחם (ארתור) הנטקה
נולד בברלין, אדר תרל"ד (5.3.1874), לאביו אגנאץ (בעל עסקים גדולים במסחר ובתעשיה) ולאמו יוהאנה בת תיאדור שיף. נתחנך ברוח המסורת הישראלית, קנה לו בה בקיאות רבה. ודבק בה כל ימי חייו. אחרי גמירת גימנסיה למד באוניברסיטאות ברלין ופרייבורג, הוסמך לדוקטור למשפטים, ואחרי התמחות בבתי משפט ובמשרדי עורכי-דין היה עו"ד עצמאי בברלין מ-1900 ואילך.
ב-1909 נשא לאשה את אדית בת תיאודור היימן (נפטרה בירושלים כ' תמוז תש"ט - 17.7.49).
עוד בהיותו סטודנט צעיר הצטרף לתנועה הלאומית היהודית, שינקה את כח תנופתה מיוצאי אירופה המזרחית והוא התקרב אליהם ושיתף עמהם פעולה מאז ואילך, בניגוד למקובל בין יהודי גרמניה להביט עליהם מגבוה ולהסתייג מהם, והיה פעיל בתנועה הלאומית אף בשנים שקדמו ליסוד ההסתדרות הציונית. ב-1893 השתתף ביסוד "החברה היהודית ההומאניטרית" שהיתה אחת משתי האגודות הראשונות ללאומיות יהודית בין הסטודנטים היהודים בברלין. עם יסוד ה"התאגדות הלאומית היהודית לגרמניה" הצטרף להסתדרות הציונית והיה פעיל מאד בארגון הציוני המקומי בברלין, ביחוד בשטח התעמולה והארגון, ופנה עורף לסיכויים הכלכליים המזהירים שנשקפו לו אילו התמסר לעסקים הגדולים של בית אביו. בעבור זמן קצר נתרחב חוג פעולתו הציונית והחל להשתתף גם בעבודות ההסתדרות הציונית שבגרמניה ובהנהגתה ומ-1910 עד 1920 היה יושב-ראשה. ב-1901 נבחר בפעם הראשונה לקונגרס הציוני (ה-5) ומאז השתתף בכל הקונגרסים כציר, ובתקופה מאוחרת יותר כנציגו של מוסד ציוני מרכזי, ובכמה קונגרסים הופיע כמרצה בשאלות ארגוניות או כספיות של ההסתדרות הציונית. ב-1903 נבחר לחבר הדירקטוריון של הקהק"ל והתמיד בכהונתו זו עד 1928. בקונגרס השביעי (ב-1905) נבחר לועד הפועל הגדול, ובקונגרס העשירי (ב-1911), כשנתקבלה סינתיזה בין הציונות המדינית והמעשית והורכבה