Volume 4

Page 1714

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הופיע ספורו "לבן הארמי" בהוצ. .נוסוזדאט" בשם "נשודאנציק" במהדורה מצויירת ומהודרת.

סגנונו קל ונקי, רך וציורי. שירה והומור דק שלובים זה בזה.

חתם בכנויים: "מ. סט.", "מם סמך", "אבו נעמן" ועוד.

בנו: נעמן (מפקד המשטרה במחוז הצפון).

מבני משפחתו ראויים להזכר עוד אחיו דב בר (רב בז'נקאי אשר בקרים. מחבר ספרים רבניים), אחיו גרשן (מראשי היהדות בסוסנוביץ. על ידו הוזמן ביאליק לשם והרבה משיריו נכתבו בביתו), האחות גניה (פרופ' לגיניקולוגיה ומנהלת בית חולים ברוסיה הסובייטית שמה נרשם באלבום הנשים המפורסמות ברוסיה).

יעקב יהושע דיאמנט

נולד בצפת, ה' בניסן תרמ"א (1881), לאביו דב (מצאצאי בר קירמר - דיאמנט המפורסם מפעולותיו בפרלמנט ההונגרי) ולאמו שרה לבית כהנא.

דודו (אחי-אביו) היה ד''ר ברוך בוכולד-דיאמנט מהונגריה. (רב ראשי בסרייבו. אמו של ד"ר הרצל, ז'נט דימנט קרובתו, הכירה בביתו בסריבו את הרב יהודה חי אלקלעי. קרוב לודאי שהיא ספרה לבנה תיאודור על הרב היה וחבת ציון שלו).

כבר בנעוריו נתפרסם בצפת כעילוי. תוך זמן קצר מסיים כל ש''ס. אך לא רק בלמדנותו הוא מפתיע את בני העיר. הוא מראה כשרונות בלתי מצויים בשטחים שונים ומרוחקים. היה מעשה בצפת וגצל פרל (ראה כרך ב', עמוד 600) הביא לצפת מכונת דפוס חדישה ואי אפשר היה להתקינה. אז מופיע הנער יעקב יהושע ולתמהון כולם לאחר התבוננות מעטה מתקן אותה. הפתעה שניה הבנתו במוסיקה. ולא זו בלבד שהוא אוהב לשמוע ולנגן, אלא שהוא במו ידיו מתקין לעצמו כנור. (אחד הכנורות האלה נלקח למוזיאון אירופי).

יצא לחוץ לארץ ועבר בארצות מזרח אירופה. לזמן מה נשתקע בלבוב ולמד שם את מלאכת הצורפות. אהב את המלאכה ודבק בה ובשום פנים לא רצה לעשות את

התורה קרדום לחפור בה וסרב לקבל כסא רבנות אשר הוצעה לו באחת העיירות בהונגריה.

עם מלאכתו בידו הוא חוזר ארצה ומשתקע בירושלים ומעתה הוא אחד מיקיריה.

נשא לאשה את בבה רחל בת ישראל וונשטיין, מבנדר (אף היא בת יוחסין רבה : אביה נכדו של בעל "תבואות שור". אמה בת שבע , היא בתו של ר' דוד פינסקר מצפת מחותנו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב . ר' דוד פינסקר היה ידוע בצפת בשם "ר' דוד מגיסטר'', היות והיה לו ראש של מניסטר).

אין פרנסתו מצויה לו בשפע בירושלים אף לבעל מלאכה מהיר כמוהו. ובכל זאת אין שכמותו נופל ברוחו. אין הוא מחסיר חלילה את שעורו בהלכה בפני שני מנינים תלמידי חכמים בישיבת מחזיקי-הדת במאה שערים, וביתו הוא ממש פלא בתוככי הישוב הישן שבירושלים. עציצי פרחים מוצאים בו, שובכי יונים, כנורות על הקירות ועל הגג ממש סדנא למעשה אמנות בחריטה וצדיפה.

כממונה על "כולל הונגרן" הוא נתגלה כמהפכן ממש. תבע מהצעירים לצאת לעבור ולא לחיות מכספי "החלוקה" ואף את הכסף ניסה להשקיע במפעלים קונסטרוקטיביים. כמובן שאנשי "החלוקה" לא יכלו לסבול מהפקרות כזו ובעזרת העורף שבגולה הדיחו אותו.

גם בחקלאות נסה לעסוק. קנה עם כמה עשרות יהודים אדמות במוצא. בא במגע עם הערבים אשר את שפתם דבר ברהיטות. האדמה היתה בסביבות אבו-דיס. אלא שחבריו התמהמהו והתחרטו בסוף. לא יכל היה לצאת לבדו, מסר את האדמות לקק"ל.

ביתו בירושלים היה בקצה שייך-ג'יראח ובין המקום הנודע ביותר לפורענות בירושלים. ממש בתוך לועי המרצחים הערביים. אך הוא סרב לעזוב את המקום בטענו כי אחריו ילכו גם אחרים והשכונה תעזב - ונשאר. ורק את בניו ונכדיו שלח. לא להצלתם כי אם לשרות העם, לצבא.

נפטר בירושלים, ב' באדר תש"ח.

צאצאיו: משה נחום (אשתו מרים בת ישראל נחום אשכנזי מצאצאי חכם צבי אשכנזי. בניהם : בן-ציון וישראל תלמידי הטכניון בחיפה, חיילים בחיל הים).

שושנה אשת המהנדס ד"ר אשר הלוי (בנו של ר' בנימין הלוי הראב"ד בירושלים. צאצאיהם: עוזי ועדה).

ישראל דוד (רופא ב"גבולות" שבנגב).

אברהם אהרן (אשתו: חנה בת ר' פנחס ליפקין מירושלים. בניהם : יורם ואלה).

צפורה לאה אשת המהנדס משה יזרעאלי . (צאצאיהם: יוסי, דיצה, נירה).

פנחס מרדכי (אשתו: חנה מנגפולי-גלזמן).

חיים דב (אשתו : תקוה בת יצחק שייביץ . בנם: יצחק) .

ד"ר ישראל רבקאי (רובין)

נולד ברדשקוביץ (רוסיה הלבנה), בשנת תר''ן (12.6.1890), לאביו יחזקאל ולאמו רחל לאה בת שמואל זלצר.

קבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, המצב החמרי

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1714). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1714