Volume 4

Page 1802

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ב-1919 ניהל את מרפאות ועד הצירים בירושלים ובשנות 1920/26 את בית-החולים "הדסה" בצפת ושם היה גם נציג ועד הצירים (ההנהלה הציונית) ויו"ר הקהלת במשך כמה שנים. אח"כ השתקע כרופא פרטי בתל-אביב.

ב-1929 נשא לאשה את פניה בת ד"ר יחיאל צ'לנוב , הנודע בתולדות הציונות.

פעיל בעניני צבור כחבר וסגן יו"ר הועד המרכזי של הליגה למלחמה בשחפת בארץ, יו"ר חוג הבימה, חבר הועד הפועל של הברית העולמית לרופאים יהודים, סגן יו"ר הסתדרות הרופאים בישראל וכו'.

פרסם מאמרים רפואיים בעתוני הארץ וחו"ל. השתתף בכינוסים רפואיים באנגליה ויצג את הסתדרות הרופאים בועידת התאחדות הרופאים הבינלאומית בפאריס ב-1947.

צאצאיו: נירה (אחות), יחיאל .

חנה רובינה

נולדה בברזינה, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, ט' תשרי תרנ"ג (1892), לאביה דוד (מחסידי חב"ד, פקיד במסחר יערות ועצים). למדה ב"חדר מתוקן" לבנות ומאחד המורים הושפעה מאד לחיבת ציון והתנ"ך

והשפה העברית ופרקים שלמים בתנ"ך היו שגורים בפיה מילדותה. גמרה גם בית-ספר רוסי בעיירה. מנעוריה נתגלה בה כשרון לזמרה ולשחקנות והיתה משתתפת בהצלחה בהצגות חובבים לטובת מוסדותחסד מקומיים.

להוריה הספיקה ההשכלה העברית והכללית שרכשה בבית, אך לה לעצמה לא. נסעה להמשיך את לימודיה בייקאטרינוסלאב, הוכרחה להפסיק ובמשך שנה ורבע היתה מורה-מחנכת במשפחה יהודית בכפר סמוך. אח"כ רצתה ללמוד בקורסים הפרבליים לגננות בקיוב, אך נתקלה בקשיים להשיג "זכות ישיבה" (בתקופת המשטר הצארי ברוסיה הוגבלה זכות היהודים לישיבה באזורים מסויימים, שנקראו "תחום המושב", ובשטחים שמחוצה לו היה יהודי זקוק ל"זכות ישיבה" מיוחדת, שהיתה כרוכה בתנאים מגבילים, שלא כל יהודי יכול להתאים

להם), והנה נודע לה, שבוארשה קיימים קורסים כאלה בעברית, ושם מותרת הישיבה לכל יהודי, כי וארשה היתה בתוך תחום המושב - ובכן נסעה ללמוד שם. (בלימודיה במוסד ההוא שמעה הרצאות בהיסטוריה מפי יצחק גרינבוים , שמאז עשה היסטוריה בפעולותיו בתנועה הציונית, במלחמה לזכויות יהודי פולין ובהשתתפותו בממשלה הזמנית של מדינת ישראל וכו').

בימים ההם ניסה נחום צמח ז"ל ליצור אולפן תיאטרון עברי בביאליסטוק ואח"כ העביר את פעולתו לוארשה. לעצת יחיאל היילפרין, מנהל הקורסים לגננות, הזמין צמח את רובינה להשתתף ב"הבימה העברית" שלו. בה מלאה בהצלחה רבה את תפקיד האם הזקנה ב"השיר הנצחי" למרק ארנשטיין ואח"כ תפקיד בולט במחזה של אנטון צ'כוב (בשני המחזות הללו שיחק גם מ. גנסין , שבא אז מארץ-ישראל). בינתים גמרה את הקורסים ונתקבלה לגננת בשכר בגן-לדוגמה שליד המוסד ועתידה נראה ברור לפניה: גננת עברית בקביעות ושחקנית עברית בהזדמנות בוארשה וביתר משכנות ישראל שבמלכות רוסיה. והנה פרצה מלחמת-העולם הראשונה וערערה לא רק את יסודות החיים התרבותיים של היהודים בממלכה ההיא, אלא אף את יסודות קיומם החמרי ורבים נסחפו בזרם המנוסה וההגירה ללב רוסיה מפני סערת המלחמה. בזרם זה הגיעה רובינה עד באקו והיתה שם גננת ואח"כ ניהלה בית-מחסה לילדי פליטים בסאראטוב.

כשנוסדה להקת "הבימה" ב-1917 במוסקבה הוזמנה רובינה והצטרפה אליה והתכוננה לתפקידה בהדרכת גאון-הבמאים הרוסי ואכטאנגוב מ"התיאטרון האמנותי" המוסקבאי. ב-8.10.1918 היתה הופעת-הבכורה שלה בהצגת-הבכורה של "האחות הבכירה" לשלום אש בתפקיד האם וזכתה להצלחה ולתשבחות מאת ואכטאנגוב עצמו (אף כי הוא לא היה בזבזן בדברי שבח). מאז היתה לשחקנית ראשית בלהקת "הבימה" בכל הופעותיה ברוסיה (ההצלחה המוסרית היתה הגמול היחידי בעד מצוקת הקור והרעב, שהיתה אז מנת חלקם של תושבי מוסקבה בכלל ושל חברי "הבימה" בפרט), בסיבוביה בקיבוצי היהודים באירופה ובאמריקה, ומ-1928 ואילך עם "הבימה" בקביעות בארץ.

מתפקידיה הנודעים ביותר: "הדיבוק" (לאה), "היהודי הנצחי" (אם המשיח), "הגולם" (משיח), "כתר דוד" (תמר), "הלהבה הקדושה" (האם), "רחב", "אוריאל אקוסטה" (יהודית), "האם" לקארל צ'אפק (האם דולורס), "האנוסים" (איזאבלה), "דוד הראובני" (שני תפקידים: האהובה היהודיה והנוצריה), "הסוחר מוונציה" (פורצייה), "וילהלם טל" (ארמגארד), "בקצוי הכרך" (אהובת הרחוב), "טוביה החולב" (חוה), "מירל'ה אפרת", "פדרה" (האם החוטאת), וכו'.

נחשבת כמגשימת הגניוס העברי באמנות הבמה. הופיעה בשליחות לאומית אמנותית לפני חיילינו בבריגאדה העברית באיטליה וביתר היחידות העבריות

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1802). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1802