בת הלב שבתי שפטיל הלוי הורביץ (מצאצאי השל"ה) (נפטרה בזכרון יעקב, ה' השון תרפ"ד).
למד בחדרים ובקלויז של חסידי סאדיגורה בבנדר והוסמך לרבנות על-ידי הרב שמעון שלמה וורטהיים. בשנת תרס"ה נשא לאשה את רחל בת הרב מתתיהו מורגנשטרן מבולגראד שבבסראביה.
למד שחיטה אצל חותנו והיה במשך שנתים רב ושו"ב בבולגראד, ומתרס"ז ואילך שו"ב במקום אביו בבנדר.
בתרפ"ג עלה לארץ וקיבל מאביו את חזקת השחיטה בזכרון יעקב ומאז הוא שו"ב כאן ופעיל בעניני צבור כמיסד קופת גמ"ח והכנסת אורחים ולטובת ועד הישיבות בא"י. נוסף לכך עוסק הוא זה למעלה מ-15 שנה באיסוף משלים ופתגמים עברים מכל מכמני הספרות העתיקה ובעריכתם לדפוס בסדר א"ב לפי הענינים, והודות לבקיאותו העצומה בתלמוד ובמדרשים ובזוהר וכו' כבר הגיע מספר המשלים והפתגמים והמימרות של חז"ל באוסף שלו ליותר מ-75 אלף.
בניו: מרדכי (חתן הרב מאיר ברלין ז"ל שהיה ראש ישיבת תל-אביב), צבי, שבתי.
ברוך צ'יז'יק
נולד בטומאשפול, פלך פודוליה (אוקראינה), כ"ו כסלו תרמ"ה (1884) לאביו שמואל זינוול (ראה עליו בכרך זה) ולאמו בריינה בת אפרים ברונשטיין. למד בחדרים ואצל מורים פרטיים, השתלם בידיעת התלמוד ומפרשיו. אביו רצה לראות אותו בתור מורה הוראה בישראל. אף כי למד בחשק את כל הספרות העברית הישנה והחדשה, היתה לו גם משיכה טבעית לטבע ולשדה. בשעות הפנאי מלמודיו היה הולך לשדות שהתנהלו ע''י אביו והיה מלקט כל מיני עשבים והיה שואל לשמותיהם אצל האכרים שעבדו בשדות אביו.
כשמלאו לו 15 שנה גילה את רצונו לאביו ללמוד חקלאות בבית ספר לחקלאות, ולמטרה זו נכנס לבית ספר חקלאי עברי מטעם יק"א שהיה בעיר אורהיוב (אורגונב). הידיעות היו שם מצומצמות ולא הפיקו את רצונו, ואחרי שנתים, כשהרעיון הציוני גבר בו, החליט לנסוע לקרים ועבד בסימפרופול באחוזות של קראי בשם פסתק, בעיקר במשתלת עצי הפרי המפורסמת, כעבור זמן מה נסע יותר דרומה - לקאוקז ועבד באחוזתו של הברון שטנגל , שהיה מחברי הדומה השלישית. שם עבד בכרמים המפורסמים שלו.
כשביקר הבארון באחוזתו (היה גר בקיוב), נודע לו מפי המנהל על עבודתו. הזמין אותו לשיחה ושאל, מה הניא אותו להתעסק בעבודת גננות ? היות ובפעם הראשונה רואה הוא יהודי עובד אדמה מתוך אהבה ומסירות. מקודם פקפק ברוך להגיד לו את האמת ובסוף - גילה לו - שהוא מתכונן לעלות לארץ-ישראל. הבארון הבין אותו - ואמר, אם כך הדבר, אין מקומך ב"טואפסה", היות והאקלים הוא קריר כאן. נתן לו המלצה לאחוזה "סינופ" בקרבת סוכום, במקום שהאקלים הוא סובטרופי. מנהל האחוזה ב"סינופ" היה גנרל, שקיבל אותו בסבר פנים יפות. פקד על סגנו לתת לו מקום מגורים יחד עם שלושה מתלמדים רוסים - מבתי ספר לגננות אחרים ברוסיה. למחרת נודע לו כי האחוזה הזו היא נחלת משפחת המלך ועל ידה גם בית הבראה גדול המיועדת רק לבני משפחת הצאר. נסיון רב קנה לו במשך שנתים של עבודה באחוזה. היתה לו הזדמנות להכיר את מטעי הזית ב"אפון החדש" (מנזר שעל יד סוכום).
ב-1902 לפני שהתיצב לצבא הרוסי עבד כגנן במשתלת האגרונום עקיבא אטינגר שהיתה בסורוקי.
באותם השנים לפני עלותו לארץ (1906) היה ממארגני "פועלי-ציון", השתתף בכנוס של פועלי-ציון בברדיצ'וב יחד עם יצחק בן-צבי (שימשלביץ) ורחל ינאית. (לישנסקי).
בשנת 1906 עלה לארץ יחד עם אחותו חנה (ראה את הערך שלה בכרך זה). עבד ברחובות כשנה אצל משה סמילנסקי ואחרי זה בסג'רה וב-1908 התנחל בכנרת (קבל אלפים פרנק בשביל ההתנחלות. סכום זה הספיק רק לקנית זוג פרדות ואוכל בשביל השנה הראשונה לכלכלת המשפחה המטופלת ב-9 ילדים, היו זקוקים להרויח מן הצד, ולכן קיבל עליו אביו עבודה קשה בחוות כנרת שנוסדה באותה שנה ע"י האגרונום ברמן, מטעם ההסתדרות הציונית, שבא כח היה ד"ר ארתור רופין). ב-1915 נתמנה לגנן ראשי מטעם השלטון הצבאי בדמשק, ב-1922 למנהל המוזיאון החקלאי של ההנהלה הציונית, ב-1922 למורה במקוה ישראל, ב-1924 למדריך במשקי פועלות והדריך בפרדסי המושבה הרצליה ומ-1932 בעל משק בהרצליה ומגדל בעיקר פרחים וזרעים למכירה.
ב-1919 נשא לאשה את שרה בת יצחק ליב יהודה ורחל מינדל אטקיס (שבמשך כל השנים היא עובדת עבודה מדעית ומשקית יחד עם בעלה וידה לא זזה מידו).
עוסק כל ימיו בחקר צמחי ארץ-ישראל ובשאלות מעשיות לשיפור החקלאות בענפים שונים. חבר הסתדרות האגרונומים. מהוגי רעיון מושבי עובדים שנים