דעתו לא היה בגדר האפשרי להגיע לכך, אם כי היה תמיד ממחייבי החלוקה, לפי תכנית פיל. אך כשתקומת המדינה נראתה באופק, השפיע על "עליה חדשה" למען הקמת המדינה. וכאשר קמה מדינת ישראל והורכבה הממשלה הזמנית, נתמנה בה לשר המשפטים ופעל למען הנחת היסוד המשפטי על טהרת הצדק והנאמנות.
ב-1948 היה בין מיסדי המפלגה "הפרוגרסיבית", שאליה הצטרפו רוב אנשי עליה חדשה" ו"העובד הציוני" והפלג המתקדם של הציונים הכלליים.
בכ"ד טבת תש"ט נבחר יחד עם ד"ר אברהם גרנוב סקי - גרנות, ד"ר הרברט פרדר, עו"ד יזהר הררי ואידוב כהן, לציר האספה המכוננת (הכנסת הראשונה) של מדינת ישראל בראש רשימת "המפלגה הפרוגרסיבית" (רשימה "פ") ונתמנה לשר המשפטים בממשלה הפרלמנטרית הראשונה.
צאצאיו (מאשתו הראשונה -אניה בת הרופא לסר) : קרל יוחנן הנס (מנהל ביח"ר בלונדון), דינה (עובדת מקצועית בבית חולים בלונדון).
(מאשתו השניה); רבקה ז"ל.
משה שפירא
נולד בגרודנה (רוסיה הלבנה), בר"ח ניסן תרס"ב (26.3.1902),לאביו הרב זלמן שפירא (תלמיד חכם ועסקן בצרכי צבור בעירו) ולאמו רוזה בת צדוק קרופיק. קבל חינוך מסורתי בבית אביו ולמד תורה ב"חדר" ובישיבה - אצל הגאון ר' שמעון שקופ בגרודנה. ארגן בעירו קבוצת נוער בשם "בני ציון". בזמן הכיבוש הגרמני יסד בתוך ה"ישיבה" קבוצת "צעירי מזרחי".
בתרע"ט יצא לקובנה, שם עבד במחלקת החינוך והתרבות של המועצה היהודית הלאומית ("יידישער נאציאנאל-ראט") בהנהלתו של ד"ר דויטשלנדר וארגן קבוצת "צעירי מזרחי" בליטא, שהיותה גרעין לתנועה המפוארת של הנוער הדתי-הלאומי במדינה זו.
ב-תרפ"ב חזר לפולין, יצא לוילנה, שם היה מורה בביה"ס החרדי "אחי עזר" מיסודו של הגאון ר' חיים עוזר גרודנסקי. יחד עם זאת עסק בעבודת התנועה כחבר הנהלת ה"מזרחי" ו"החלוץ המזרחי" ופעל רבות למען עליתם של חלוצים דתיים לארץ-ישראל.
אחר-כך עבר לורשה, עבד בתנועה וב"החלוץ המזרחי" שהוא היה ממיסדיו ומנהיגיו, וגם ייצג אותה כלפי חוץ - במוסדות צבוריים וציוניים מרכזיים.
מורשה עבר לברלין ולמד בבית-המדרש לרבנים מיסודו של הרב ר' עזריאל הילדסהימר . גם בברלין תפס מקום בראש התנועה. נשלח על-ידה כציר לקונגרס הציוני ה-14 (1925). החל מקונגרס זה הוא השתתף בכל הקונגרסים הציוניים כציר "הפועל המזרחי" ונבחר לועד הפועל הציוני.
בתרפ"ה עלה לארץ כנבחר להנהלת הברית העולמית לתנועת "תורה ועבודה" (צעירי-החלוץ, - וה פועל המזרחי). מיד לאחר עליתו נבחר גם כחבר הועד הפועל של "הפועל המזרחי" בא"י ואחרי שנתיים כנציג במרכז העולמי של ה"מזרחי" שהוא אחד מחבריו מאז ועד היום.
בתרצ"ה נבחר כסגן חבר, וזמן-מה אח"כ כחבר הנהלת הסוכנות היהודית לא"י ושימש בתפקיד ה עד החלטת הועה"פ הציוני (באב תש"ח) לשחרר את חברי הממשלה מחברות בסוכנות, כמעט בכל תקופת שרותו עמד בראש מחלקת העליה. שנים רבות שימש כחבר בועדת עלית הנוער ע"י הסוכנות. ביקר פעמים רבות במרכזי הגולה ולפני מלחמת העולם השניה, עם פלישת גרמניה לאוסטריה יצא לשם בשליחות מיוחדת בשנת 1938 לארגן הצלת היהודים ועליתם ארצה.
באחת מנסיעותיו בשרות תפקידו ב-כ"ט כסלו תש"ח, לאחר החלטת או"מ ע"ד הקמת המדינה כשהדרכים היו בחזקת סכנה הותקפה המכונית בה נסע לירושלים ע"י ערבים. ושריון המכונית נוקב מהכדורים ששלחו בה המתנפלים. רק בנס ניצל.
בכ' אדר א' תש"ח נתמנה לחבר מועצת העם ומינהלת העם ועם הקמת המדינה (ה' אייר תש"ח) לשר העליה והבריאות. במעמד זה ארגן את העליה בעת פרוץ מלחמת הארגון והשחרור והטביע את חותמת המדינה על דרכון העליה הראשון למדינת ישראל הריבונית.
שליחות נעלה מלא באחד השלבים האחרונים לפני הקמת המדינה ע"י מניעת מלחמת אחים והשכנת שלום בין ההגנה והאצ"ל (ארגון צבאי לאומי), שע"י כך נסללה הדרך לגיבוש כל הכוחות הלוחמים וליכודם במלחמת השיחרור נגד צבאות הפולשים.
בפרוס הבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת יזם את איחודה של כל היהדות הדתית בארץ והיה ממחוללי ה"חזית הדתית" בכנסת ודבריה הראשוניים.
עם כינון הממשלה הנבחרת קיבל לידיו נוסף לתיקיו הקודמים (עליה ובריאות) את תיק הפנים. (מרץ 1949). כשר הפנים הניע את הכנסת לקבלת תיקונים בחוק העיריות, בכוון לדימוקרטיזציה של הרשויות