לאביו ליפא (מעסקניה הותיקים של אם המושבות, ראה כרך א', עמוד 174), ולאמו מרים בת משה לישבסקי. קבל חינוך דתי ותיכוני.
הצטרף למפלגת הצה"ר והיה פעיל במוסדות המפלגה כחבר הועד העליון של הצ"ח, עבד ב"הירדן". מנהל העתון "המשקיף".
התמסר לעבודה עתונאית וביחוד בכתיבת פיליטונים-סטיריים שהושמעה בהם בקורת חריפה על ממשלת המנדט ועל המשטר הפנימי בישוב העברי. חתם וחותם עד היום בשם י. נץ. בשנת תרצ"ה נשא לאשה את יוכבד בת דוד וביילה וקסלר. ב-17 באפריל 1944 נאסר ליד שולחן עבודתו במערכת "המשקיף", שהיה מנהלו. הועבר לבית הסוהר ביפו. משם למחנה המעצר בלטרון. ב-19 באוקטובר הוגלה יחד עם 250 עצורים אחרים מהארץ בדרך האויר לאריטריאה ועבר את כל פרשת הגולה: אריטריאה סודאן \_ אליטריאה - קניה. היה עצור 4 שנים וחצי עד לחיסול הגולה עם הקמת המדינה והחזרת הגולים ארצה.
בשנות המעצר המשיך בעבודה העתונאית. היה עורך העתון היומי של מחנה הגולים שהופיע בשמות שונים: "ידיעות אסמרה", "בגלות סודן", "בגלות אסמרה", "בדרכי גולה", "בגלות קניה". היה חבר בועדות פעולה שונות במחנה.
מיום שובו ארצה 13.7.1948, פעיל בעתונות.
כיום, מזכיר מערכת "חרות" ועורך המדור הערבי בו.
כתב גם רשימות בלטריסטיות.
בניו: משה, שלמה, זאב.
יצחק שמיר (יזרניצקי)
נולד ברוז'ינאי (פלך גרודנה, פולין), י"ד במרחשון תרע"ה (3.11.1914), לאביו שלמה, ולאמו פנינה בת חנוך שבזין. קבל חינוך עברי בבית ספר עממי, סיים את הגימנסיה העברית בביליסטוק. למד במחלקה המשפטית באוניברסיטה בורשה.
היה מפקד קן-בית"ר בוולקוביסק.
עלה ארצה בשנת 1935. עבד כפועל בנין, אח"כ כרואה חשבונות.
בשנת 1936 הצטרף לאצ"ל. בשנת 1937 השתתף כמפקד בפעולות הראשונות של הארגון בשבירת ההבלגה. פעל יחד עם אריה יצחקי באזור תל-אביב - יפו.
בזמן הפילוג באצ"ל ב-1940 הצטרף כעבור זמן מה ליאיר (אברהם שטרן) ומלא תפקיד מ"מ מפקד מחוז תל-אביב עד מאסרו בסוף 1941.
באוגוסט 1942 ברח ממחנה העצורים ממזרע עם עוד אחד מהעצורים, בדרך שהמשמר האנגלי לא יכול היה לפענחה. הגיע לתל-אביב. בתקופה זו היו עוד רק שרידים מעטים מאנשי יאיר, שרובם נאסרו וחלקם עם יאיר בראש - נרצחו בידי הבריטים. הוא נטל לעצמו את ארגון המחתרת מחדש ומאז ועד מאסרו השני הוא משמש כמרכז הארגוני של לח"י. מארגן את העברת חופרי המנהרה מלטרון.
מארגן את פעולת ההתנקשות בנציב העליון מייקמיכל. מתכנן הפעולה בבתי המלאכה בחיפה.
בשנת 1944 נשא לאשה את שרה בת אליהו לוי. נאסר שנית בימי העוצר הגדול בתל-אביב אחר פיצוץ מלון המלך דוד. התגורר בצפון העיר בהסואה כרב, לבוש שחורים ומגודל זקן. בשעת הזיהוי הכיר אותו אחד הבלשים הבריטיים על פי תמונתו שפורסמה הרבה פעמים כשהוכרז פרס לראשו.
נאסר בשם הרב דב שמיר וזוהה כיצחק ייז'רניצקי. הובא לבית הסוהר המרכזי בירושלים, הוחזק בצינוק בבידוד. באוירון מיוחד הועבר למחנה העצורים באריתריאה.
כעבור ארבעה חדשי מעצר הוא בורח מהמחנה יחד עם שלשה חברי אצ"ל. מבריח את הגבול לחבש, ומחבש מגיע עם אריה בן אליעזר (ראה את הערך שלו וכן פרטים נוספים על הבריחה בערך שלו בכרך זה) לדז'יבוטי. שם נעצר על ידי השלטונות הצרפתיים.