העצמית במספר 150 קצינים וחיילים, בחלקם מזויינים. חלק מהנשק הושג אחר משא ומתן מידי האוקראינים.
בראש ההגנה השתתפו עמו ד"ר אייזלר , ד"ר משה וולדמן , ד"ר אלכסנדרובץ .
לבוב היתה מחולקת בין שני הצדדים הלוחמים, פולנים ואוקראינים. בידי ההגנה העצמית היו נתונים כל עניני היהודים שבעיר כולה. בהסכמת שני הצדדים נמסרו לידיהם גם ענינים שהיו משותפים לכל דירי העיר. מתוך המצב השורר, שהתנהלו קרבות רחוב וחזיתות, היה על "ההגנה" הדאגה להספקה בשטח בין החזיתות, שהיה מאוכלס בעיקר ע''י יהודים, כגון: חלוקת לחם, מקרי שריפה, הלויות וכו'. אנשי ההגנה קבלו תעודות מעבר בין הקוים. הם נחשבו כנייטרליים. התקימה פגישה עם המטה הצבאי הפולני ונקבע תקנון של ההגנה העצמית והסדר היחסים ההדדיים. הוא השתתף יחד עם ד"ר אלכסנדרובץ במו"מ מצד ההגנה וחתם על ההסכם הרשמי בשם "ההגנה" בינה ובין המטה הצבאי הפולני בנידון הזכויות והתפקיד של ההגנה.
באחד הימים התנפלה יחידה פולנית על אחד מפרברי העוני היהודיים והתחילו להכות ולשדוד את היהודים אשר קראו לעזרת "ההגנה" אשר נכנסה בקרב להגנתם. הקרב נמשך במשך שש שעות. מצד ההגנה היהודית נפלו מספר חיילים וקצינים. נפלו גם מהפורעים שנאלצו לסגת.
מטעם ההגנה העצמית הוא יצא לוינה כדי לפרסם בעולם את דבר הפרעות. למרות החפושים בדרכים הצליח להבריח עמו את המיסמכים. בינתים חיפשו אותו בלבוב ונאסר יהודי בשם רייס ששוחרר אחרי שעמדו על טעותם.
בוינה טפל בועד לעזרת יהודי גליציה. נפגש עם בא כוח הפולנים שהתחייב בשם ממשלת פולין לכסות את נזקי הפרעות. הוא סיים את לימודיו בוינה וחזר ללבוב שהיתה בינתיים לעיר פולנית, נבחר שם בתור חבר הנשיאות של "ועד הצלה ליהודי גליציה המזרחית" יחד עם ד"ר אמיל זומרשטיין, ד"ר איינאגלר, ד"ר צציליה קלפטן, ד"ר ליאון רייך ואחרים. בסיוע הג'וינט נפתחו מטבחי עם, צרכניות, עזרה רפואית, עזרה קונסטרוקטיבית. הוקמו מהריסותיהם.
נתמנה לחבר הנשיאות של המחלקה הקונסטרוקטיבית שהוקמה בשנת 1920 ע"י הג'וינט לכל פולין. בנשיאות השתתפו עוד מ. שליט, רפאל שרשבסקי ועוד. באותה שנה השתתף בועדה החמישית של פועלי ציון בוינה. באותה ועידה חל הפילוג. הוא הצטרף לרוב.
המשיך בעבודתו הפרטית כמהנדס לבידוד בתים, כבישים ומפעלי אספלט.
בשנת 1926 עלה ארצה. נכנס לעבוד בהנהלה הציונית בירושלים כמנהל המחלקה הטכנית שעל ידי מחלקת ההתישבות. ניהל את העבודות בבנין עין-חרוד, תל-יוסף, גבת וישובי עמק הקישון.
בשנת 1928 יצא לורשה בשליחות מטעם ברית פועלי-ציון צ. ס. כדי לקבל את המזכירות הראשית של הברית מיד ברל לוקר שיצא לאמריקה. בתפקיד זה היה עד פרוץ מלחמת העולם השניה.
באותן השנים עשה בשליחות בארצות הברית ובכל ארצות אירופה. כמה פעמים היה גם בארץ.
ב-1929 נבחר לועד הפועל הציוני. בשנת 1935 ניהל בורשה את ההכנות לקראת הקונגרס היהודי העולמי ולקיום הועידה המייסדת בג'יניבה. נבחר לחבר ההנהלה של הקונגרס. בא בקשר עם ד"ר סטיפן ווייז וד"ר נחום גולדמן . ממנהיגי פולין עבדו עמו ד"ר הנריק רוזמרין , ד"ר משה קליינבוים (סנה) וברוך צוקרמן . מטעם ועד המכין של הקונגרס.
מלחמת העולם השניה מצאה אותו בקונגרס הציוני בג'נבה. בא לפאריס ונשלח מטעם הקונגרס היהודי העולמי לרומניה לטפל בפליטי יהודי-פולין. משם בא בקשרים מחתרתיים עם פולין. בינואר חזר דרך טריאסט ארצה.
מאז תפקידו הקבוע הוא במזכירות חברת העובדים השיתופיים.
השתתף בהקמת ועד למען יהודי פולין. היה חבר הנשיאות ב"ועד ההצלה". הקים יחד עם אחרים "נציגות יהודי פולין" שבאה במגע עם ממשלת פולין. בסוף 1943 נסע בשם ההסתדרות ובשם ועד ההצלה ללונדון. שם ניהל משא ומתן עם ממשלת פולין הגולה על הגשת עזרה ליהודי פולין ועל פעולת אזעקה בקרב היהדות העולמית על מצב יהודי פולין.
כשהוקם על-ידי ממשלת פולין "ועד עזרה ליהודי פולין" בראשותו של מר אדם צילקוש (חבר פ.פ.ס.) היה הוא סגן יו"ר. המזכיר היה עמנואל שרר (מה"בונד"). פרט לאנדקים האנטישמיים שהיהודים סרבו לשתפם, היו בועד נציגי כל המפלגות הפולניות. בעזרת ממשלת פולין העביר מכתבים לפולין, בהם מסר על המצב ביהדות העולם ובארץ ישראל. המכתבים הגיעו לגיטאות. גם דרך הרדיו פנה בנאומים ליהודי פולין.
באנגליה שיתף בעבודת העזרה את פרופ' זליג