בכתבי עת גרמניים, עבריים ויידישאיים פרסם מחקרים בתולדות הסוציאליזם העברי.
חתם בכנויים: ש. דרך; ש. אמיר; מ. הדר; ד. שלמה ועוד.
צאצאיו: רוני, נדב.
ישראל שפן
לאביו דב ולאמו לאה לבית גרינבלט . נולד בשנת תרס"ד (4 ביולי 1904) בעיירה קזטין במחוז ברדיצ'ב (רוסיה).
גמר בית ספר תיכוני ברוסיה, והצטרף לתנועה הציונית עם שחר ילדותו בהשפעת אחותו הבכורה וגיסו רבקה ויעקב בוקשטין (ראה כרך ב', עמוד 637).
הצטרף ל"החלוץ" והיה בין מיסדי גדוד העבודה שהוקם בירצובה (פלך סמולנסק) ובראש הקבוצה הזאת עלה ארצה דרך טורקיה, בה שהו זמן קצר ב"מסילה חדשה" (המושבה היהודית) והגיע ארצה באפריל 1923.
היה בין בוני עין-חי (כפר-מל"ל). בשנת 1924 היה בין ראשוני "חבורת בנין" בתל-אביב מיסודו של "הפועל הצעיר" שמתוכה יצאו חברים התופסים עמדה בתנועת העבודה.
ב-1929 יצא להשתלמות בלימודים בחו"ל, גמר את האוניברסיטה בברוסל אשר בבלגיה וקיבל את התואר של מוסמך למדעי כלכלה וכספים ורואה חשבון מוסמך.
היה בין מיסדי התנועה הצרכנית הקואופרטיבית בארץ ועומד בראש המוסד המרכזי שלה - ברית פקוח לקואופרציה צרכנית בע"מ משנת 1923 עד היום. חבר הנהלת "המשכיר המרכזי". סגן נשיא של אגודת רואי חשבון ומבקרים בישראל.
נבחר בתור סגן למועצת ההסתדרות מטעם מפא"י.
ב-1933 נשא לאשה את צפורה בת ראובן ורחל קמזון. בנו: גדעון .
אברהם רוזנבלט
נולד בקישינוב, פלך בסרביה (רוסיה) בשנת תרנ''ג (13.5.1893), לאביו בנציון (סוחר), ולאמו רבקה בת צבי קלסקי , מקישינוב.
למד בחדרים ובבית-ספר למסחר. והיה פעיל בציונות מנעוריו, השתתף ביסודה ובהנהגתה של אגודת נוער ציונית "נס-ציונה" בקישינוב (1910) יחד עם החברים מאיר קוזלובסקי וחיים שורר .
בשנת 1911 עלה לארץ (ברח מן הבית, לאחר שההורים לא נתנו לו את הסכמתם לנסיעה והגיע ארצה בעזרת "זלדיטש", המכונה שר העליה של הציונים באודיסה לכל מחוסרי פספורטים הרוצים לעלות לארץישראל).
היה בין עשרת הפועלים הראשונים אשר הובאו לחדרה על ידי יצחק תמרי למלחמיה (עכשיו מנחמיה) לפי דרישת "השומר", עת כיבוש השמירה במושבה זו. עבד שנים אחדות בתור פועל חקלאי ושומר במושבות הגליל, וכן עבד בתור מזכיר המושבות סג'רה וראש-פנה.
בהתחלת מלחמת העולם, בהיותו בסג'רה השתתף בהגשת עזרה לפליטי גירוש תל-אביב, אשר נמצאו אז בסג'רה ובטבריה ובהיותו מזכיר מושבות הגליל ומוכתר ראש-פנה עזר ביסוד הקבוצות: אילת השחר, כפר גלעדי ותל-חי שבראשם עמדו דוד בלוך-בלומנ פלד וישראל גלעדי . ביתו בראש-פנה היה תחנת מעבר של חברי הקבוצות הנ"ל.
בשנת 1917 נאסר בתור מוכתר על ידי השלטון הטורקי עם חברי ועד המושבה ראש-פנה, ביניהםחיים קלר המורה - בשל עזרה לקצין יהודי מחניכי הגימנסיה הרצליה, שערק מהצבא הטורקי (חיים רזניק רזילי ), אשר שימש אז מזכיר במתולה. בעמל רב ובעזרה ישירה של ח. מ. קלבריסקי מנהל פיק"א בגליל וישראל גלעדי נגאל מעלילה זו ושוחרר ערב השלחו לדמשק, ועם כניסת האנגלים נסע בשליחות מיוחדת לדמשק מטעם פיק"א.
בגמר המלחמה התישב בטבריה והיה הרוח החיה בכל החיים הצבוריים. איש המפלגה וההגנה, ראש