ביתו היה פתוח לכל ונודע ברבים גם בגלל פרסומם הרב של צאצאיו.
במלחמת העולם הראשונה (1918-1914), עת החלו הטורקים להצר במיוחד את צעדיו של הישוב, קמה בביתו תנועת המחתרת הראשונה ניל"י*). ר' אפרים פישל היה משמש בה כגזבר וכשהתגלתה עבודת ניל"י לטורקים ענו גם אותו יחד עם בתו שרה ובנו צבי. המענים עזבוהו לנפשו בנצרת רק לאחר שבתו שרה עלתה על קדוש השם והמולדת, בהביאה קץ לחייה ובהטילה את האחריות לכל פעולות הרגול על עצמה. מאידך לא הצליחו המענים להוציא מפיו דבר ושחררוהו. ר' אפרים פישל חזר לביתו ולמשקו בזכרון-יעקב.
למעט אור זכה בשוב בנו אלכסנדר, בראש צבאות האנגלים שכבשו את הארץ וגאלוה מידי הטורקים, ובספרו לו על התוצאות הגדולות של פעולות בניו.
סבל נוסף על מנת כוס תמרוריו הוסב לו בנפול בנו אהרן, איש המדע והמדינאי הידוע, בתעלת למנש (15 במאי 1919) כשטס בשליחות לאומית חשובה בימי ועידת השלום בוורסייל, ולאחר ימים במותו של בנו צבי, שמת כתוצאה מסבלו מענויי התורכים בימות המלחמה.
כאלון עתיק יומין, שעמד בפני כל הרוחות והסערות, התהלך האב הזקן והשכול זקוף קומה, ושש עשרה שנה לאחר שעמד בנסיון הגדול של קידוש השם, עוד השכים יום יום עם שחר ל"מנין ראשון" בבית התפילה ולעבודה בכרמי הזיתים והגפנים שלו עד ערב.
זכר ר' אפרים פישל, אבי גבורי ניל"י, חתום בפרשה יקרה ונשגבה, שהזהירה בדברי ימי ישראל בהחישה את פעמי הגואל, בתקופה בה עמד הישוב העברי בפני כליון חרוץ תחת עול שלטון טורקי נוגש. שעה שבניו יקיריו הניפו את דגל המרד, היה הוא נושאו בעתות יאוש וסבל בגבורה נפלאה, בדרך לחרות נכונה ולשחרור שלם של אמת.
בשנתו ה-90 נפטר בזכרון-יעקב ביום ז' שבט תרצ"ט והובא לקבורה בבית העלמין של המושבה.
צאצאיו: אברהם, אהרן, ויטיה, ליבה, צבי, שמואל, אלכסנדר, שרה, רבקה .
צבי פרנק
נולד ביפו י"ח אייר (ל"ג בעומר) תרנ''ד (1894) לאביו מאיר (בן יוחנן פרנק) יליד יפו (ראה כרך א' עמוד 327) ולאמו חוה בת ר' צבי קניגסברג, ילידת ירושלים (נפטרה ט' טבת תש"א). ' סבו ר' יוחנן בר' אריה לייב פרנק עלה ארצה עם הוריו עוד בילדותו בשנת תרכ"א (1861), היה השומר היהודי הראשון במקוה-ישראל וביפו שמר על העולים שהגיעו ופניהם ירושלימה, (נפטר כ' חשון תרנ''ט, נקבר בבית העלמין היהודי הישן שביפו). למד בתלמוד תורה "שערי תורה" ביפו והשתלם בעבודת החקלאות בבית-הספר החקלאי מקוה-ישראל, נסע לצרפת ולמד את תורת הכלכלה במכללת פריז.
בשנת 1912 חזר ארצה ונשא לאשה את חיה שרה בת ר' בן-ציון רבינוביץ , ילידת ירושלים, (אביה מומחה ידוע לעבודות אמנותיות ועבודות מזכרת מעץ זית ירושלמי באותם הימים), השתקע בביתו אשר בנוה-צדק ע"י יפו והחל בשכלול ומכון בית החרושת לעגלות של אביו ביפו, היחידי אשר יצר ותקן את העגלות עבור כל אכרי הארץ, השלטונות והצבא הטורקי ונמל יפו. זמן קצר לאחר זאת יסד ביפו את בית המסחר הראשון והיחידי במינו בארץ באותה התקופה, לציוד טכני ואספקה תעשיתית, ותוך מעוף גדול והעזה רבה ארגן בעצמו את הקשר עם הספקים בחוץ-לארץ והביא אמנם ציוד שלא היתה כל דרישה לו אך ביזמתו ובראיתו את הנולד הפך במרצו את הציוד הזה לתעשיות זעירות שהתפתחו בכל רחבי הארץ ומאז הוה את המרכז לציודם, התפתחותם ושכלולם ועקב משך כל ימי חייו בשמחה אחר התפתחותם המהירה. במשך כל השנים לאחר מכן השיג בבקוריו בארצות תבל את ההתקשרויות הטובות ביותר לאספקת פלדה, מתכות, ציוד וגלמים, בקר במפעלים המיצרים ולמד את בעיות היצור וטיב החמרים, והיה תמיד חלוץ ביבוא חמרים חדשים ארצה. את בקיאותו ומומחיותו שרכש העביר ולמד את כל המעונינים בארץ ובזה תרם את תרומתו הרחבה לפתוח ושכלול המפעלים הקימים ונתן דחיפה עצומה להקמת מפעלים חדשים. שכניו הערבים כבדוהו מאוד וכנוהו מתוך חבה בשם "רזל" (צבי בערבית) כנוי אשר נשאר לו מפיהם במשך כל השנים עד היום. מוצא פיו היה להם לחוק והיו מביאים בפניו את סכסוכיהם שהיה מישבם בתבונה רבה.
משלא שמעה משפחתו זמן רב אודות אביו שהוגלה ע"י הטורקים לעבודה שכירה "שוכרה" בסביבות בארשבע, יצא בעצמו מיפו על גבי סוס לחפש את אביו ואחרי הרפתקאות רבות ולינה באהלי בדואים עלה בידיו למצוא את אביו. בהרפתקה זו כמעט אבד את חייו מידי שודדים שהתנכלו לנפשו בדרך. עם הגירוש הטורקי של תושבי יפו ותל-אביב בזמן *) ערכים מיוחדים על תנועה זו, יוצריה וחבריה, וכן הפרשה כולה, יופיעו בכרכים הבאים. חיי ר' אפרים פישל קשורים בכל שנעשה בידי בניו ולהשלמת פרשת חייו יש לצרף פרק זה לפרקים המיוחדים להם.