ורשמיות עם עשרות מורים וסטודנטים ועסקנים צעירים, עם עשרות קבוצות של צ. צ. וסתם ציונים פעילים אשר צמאו למעשים, עם מועמדים לעליה כיחידים לא''י (לגימנסיה "הרצליה", לבית המדרש למורים של דוד ילין לרכישת קרקע ע''י "הכשרת הישוב" וכו'). עבד עם הקאמיטעט האודיסאי, אשר בשמו מ. מ. אוסישקין הכתירו כמורשה ונאמן, עם הקק"ל-בהאג, עם אנשי "החבר" בבלגיה, שוויץ (עם אלה אשר קראו לפעולה עממית ולחמו נגד סנוביזם) ב-1914 - בראש פעולות העזרה לפליטים במחוזו. עשה ימים ולילות בגיוס אמצעים ללחם ומים ובחלוקתם בתחנת הרכבת בה עוברות רכבות עם רבבות של נדחי ישראל, גולים נרדפים ע"י האנטישמיות בפולין ורוסיה הצריסטית.
ב-1915 במוסקבה - אורח צעיר בישיבת המליאה של המרכז הציוני ברוסיה בישיבה בלתי ליגלית בקוזמודמיאנאווסקי פערעאולאק - מוזמן ע"י לייב יפה, אלכסנדר גולדשטיין וד"ר צ'לנוב . אחרי מושב זה התכנסו מי שהיו ראשי צעירי-ציון והכריזו על בטול מרכזם ודאגה לחידוש התנועה.
גויים כמזכיר מתנדב לועד העירוני הציוני, צורף ל"יבנה", "ארגון" שני אחרי "בני משה", הוטלה עליו המזכירות להקמת בתי ספר וגנים בעברית ע"י ועדת התרבות וחנוך של הנה"צ ברוסיה וחובבי שפת עבר. בינתים התחיל להופיע כנואם מארגן ולוחם את מלחמתה של הציונות הפרוגרסיבית באספות המוניות של הסטודנטים היהודיים במוסקבה; צורף ל"סטעק" (ועד הסטודנטים היהודים), לפי דרישת א. מונציק מרגלית (מניזשני נובוגרוד). הוקמה ועדה יוזמת פרוגרמטית להקמת "צעירי ציון" ברוסיה וחבריה הח' ד"ר ש. איזנשטט, חיים גרינברג, אליעזר קפלן, ישראל מרמינסקי כמזכיר ורכז מתנדב. מאז נסיעות לרחבי רוסיה לעזרת הפליטים ולהפעלה הצבורית, לגיוס דעת קהל ציונית במלחמת התנופה של ציוני רוסיה בעד "הפרשת 5% מכל דמי העזרה לפליטים למען ישראל". היוזם, המרכז, והרוח החיה בארגון בחירות המוניות להנהלה מחודשת וברובה ציונית בחברת מפיצי השכלה במוסקבה. מלחמת בחירות זו נתנה את הנצחון הראשון בפועל לציוני מוסקבה ("לאחר 9 נצחונות מוסריים", כדברי צ'לינוב ז"ל), מזכיר ומרכז הועדה לועידה היהודים הראשונה ברוסיה, ולאספת הנבחרים, המזכיר הכללי של מרכז צעירי ציון ברוסיה החל מהכינוס הראשון במרס 1917 שהוכן על ידו עוד לפני המהפכה, מארגן הועידה השניה של צ. צ. ברוסיה (1917), יוזם ועורך "ערד און ארבעט" (ביחד עם א. לוינסון ) בהרקוב וקיוב, חבר המערכת של "ידיעות המרכז של צ. צ." (רוסית) בפטרוגרד, המזכיר הראשי של המרכז בפטרוגרד, חרקוב וקיוב - חבר האספה הלאומית של יהודי אוקראינה.
ב-1919 הגיע כשליח צ.צ. ברוסיה לפולין ונבחר בורשה כעורך ה"בעפרייאונג" והמזכיר הכללי של צעירי ציון, חבר הועד לרקונסטרוקציה ביהדות פולין.
בעזרת י. א. ניידיץ הוציא י. מ. בשם ס. צ. צעירי ציון את ה"עובד" - ירחון עברי. עורכיו - יונה גרינפלד, צבי רוזנשטיין וי. מ . - ירחון לעידוד העליה, הרמת קרן הציונות הסוציאליסטית וספרות עברית והשתתפו משוררים צעירים - אורי צבי גרינברג, פרץ מרקיש, סוחר - צ. לייבל ואחרים.
ב-1919 פגישה עם שמריהו לוין אשר בא בסוד לורשה, מסר לי. מ. כי "ניתנות אפשרויות לעלות לישראל ומי יודע אם יעלו יהודים"... למחרת יצא שמריהו לוין ללונדון ולאחר שבוע הודיע כי למרות הספקות בחוגים בהם הוא חי ופעיל - הוא "יתן את ידו לכל מאמץ להעלות את הצעירים שראה אותם ברחוב דשזיקה, דבק בהם והם "תובעים עליה לא"י כאויר לנשמתם".
מ-1920 -1924 סגן יו''ר (צ. נומברג ) של אגודת הסופרים והעתונאים בפולין (רחוב טלאמאצקי) מנהל את הענינים המקצועיים של האגודה ולוקח חבל בפעילותה התרבותית, בפרסום כתבי סופרים וכו'.
ב-1920 - הועידה השנתית בלונדון הוא מופיע כתובע עלית צעירים ופועלים וכל יהודי לא"י. לוחם על ייסוד משרדים ישראליים המיצגים את כל הציונים ובתוכם "מחלקות עבודה עצמאיות". לבצוע החלטה זו שנתקבלה בלונדון הוא תובע אח"כ כנוס במעריש אוסטרובה (צ'כיה), בו נוסח תקנון ונקבעו עקרי הפעולה למען העלאת יהודים מכל הסוגים לארץ ישראל. (ראה את הפרטיכל מכנוס זה בארכיון הציוני בירושלים, וכן את דברי י. מ. בקונגרס הציוני ב-1921 בקרלסבד בו הוא לוחם על העליה, על בצוע "החלטות מערישאוסטרובה לקיום משרדים "להקלת העליה ולא להגבלתה".) התביעה הופנתה בכל חריפותה קודם כל כלפי הציונות עצמה והוא היה הדובר והלוחם, מטעם רבבות צ. ס. צעירי ציון והחלוץ באירופה המזרחית. בטוי רב מצאה מלחמתו זו ב"בעפרייאונג", "היינט'', "מאמענט", "הצפירה" ו"העובד" (ירחון צ. ס. צעירי ציון) בהם גם תבע התאמת התעמולה וההסברה הציונית וכל הפעולות הציוניות - לציונות ההגשמה.
מאז 1920 עד היום 1949/1950 במשך 30 שנה ברציפות הוא חבר הועד הפועל הציוני. ב-1920 יזם את הרחבת הועה"פ הציוני על ידי בטול "הועד הפועל הציוני המצומצם". ציר כל הקונגרסים מאז 1920 ופעיל בהם תמיד כנואם וכן כמרצה או יו"ר הועדות לעליה, לכספים, לארגון, לועדה המתמדת וועדות מיוחדות לקרנות (לקביעת היחסים התקינים בין קה"י וקהק"ל וכו') ועדות משנה לתעשיה וכו'.
ביחד עם יצחק שווייגר (דומיאל ) הוא עמד בראש המשלחת של המזרח פארבאנד ואח"כ לצ. ס. צ"צ בפראג - בפגישה עם פועלי א''י (1920). עקב העדרם של שליחי "אחדות העבודה" בפראג הוכרז אז ע"י נציגי המזרח - פארבאנד על "ההתאחדות" כעין אחוד-גג של כל הלוחמים לעליה עובדת וארגונה ועל התנגדותם להכיר ב"התאחדות" כ"אחוד פוליטי'', כל