מטעם עירית ת"א). במחקריו הוכיח את קדמות ספר הזהר והסיר מעל ר' יונתן אייבשיץ את ההאשמה בנטיה לשבתאות.
הכין לדפוס ספר "שערי זהר" (על מקבילות בין התלמודים והמדרשים ובין הזהר), "דרכי התלמוד יחידותיו", "המקרא והמסורה" (על בקורת המקרא), ספר על תרגום יונתן בן עוזיאל, חיבור גדול על מסכת סנהדרין, חיבור מקיף על כל תלמוד בבלי וירושלמי, ועוד ידו נטויה.
ביבליוגרפיה: "תולדות המהרש"א (לבוב תרע"ב), "קם בשמים" - הארות בתלמוד (תרע"ג), "קרי אור" מחקרים במשפטי המדינה הישראלית (תר"פ), "יסוד המשנה ועריכתה" - מימות אנשי כנסת הגדולה עד חתימתה (3 מהדורות, תר"פ-תרצ"ה). "נפש חיה" ע"ס שלחן ערוך או"ח וחקרי הלכה (תרצ"א), "שם עולם" - זהות בפלוגתות סתמיות בתלמוד ומדרש (תרצ"ב), "נר למאור" - הערות וציונים ל"אור החיים" (תרצ"ב), "ספר חסידים" - מר' יהודה החסיד עד "מקור חסד" (2 מהדורות, תרפ"ד-תרצ"ו), "שמות ובנויים בתלמוד" (תרפ"ח), "שו"ת מן השמים" לר"י ממרויש עם מבוא והערות (2 מהדורות, תרפ"ט(תרצ"א), "ילקוט מרגליות" - "ילקוט פנינים" - חומר דרושי בשני כרכים, תולדות ר' אברהם בן הרמב"ם (תרצ"א), "תולדות ר' חיים בן-עטר" (תרפ"ה), "תולדות ר' יחיאל מפאריז" - עם הוכוח, "תולדות הרמב"ן" עם הוכוח, "עוללות" - מחקרים קצרים, ירושלים(תש"ז). הוציא הרבה ספרים בחסידות, עשרות מחקרים בהרבה מקצועות תורת ישראל וחכמתו.
ד"ר ליאופולד פלאשקס
נולד בסנקט-פלטן (אוסטריה) בשנת תרמ"ד (13.3.1884), לאביו צבי (מידידיו של הרצל . נציג "סיעת היהודים הלאומיים" בעיריית וינה עוד לפני הרצל) ולאמו שושנה (רוזה ) בת שלמה טוך. קיבל חינוך תיכוני בוינה ושם סיים את האוניברסיטה בפאקולטה למשפטים, בקבלו תואר ד"ר למשפט וכלכלה בינלאומית.
בפעולה צבורית לאומית החל עוד מנעוריו. בסטודנט היה יו"ר "חוג לויכוחים והשתלמות ציונית" נאבק להגשמת סיסמתו של הרצל "כיבוש הקהילות" והפך את קהילת וינה למכשיר עממי של המדיניות היהודית והציונית. כל דאגתו היתה נתונה תמיד לשכבות העממיות. כאשר לאחר מלחמת העולם הראשונה צפויה היתה סכנה של גירוש רבבות יהודים מגליציה שהגיעו לוינה בימי המלחמה, הטיל את עצמו בכל המרץ למניעת הגזירה ואף הצליח. אחרי המלחמה נבחר לעיריית וינה וכהן בה עד 1927. ה ה נשיא הסתדרות הציונים הכלליים הרדיקאליים באוסטריה ונציג הציונים בבית הנבחרים האוסטרי.
היה יחד עם ד"ר קלבר, רוברט שטריקר וד"ר פרידמן בין מארגני ה"הגנה" בוינה בימי האיום בפרעות אחרי מלחמת העולם הראשונה.
השתתף בקונגרסים הציונים החל מהקונגרס ה-10. עם כניסת הנאצים לאוסטריה חלה קשה והודות לכך ניצל. ליד מיטתו היו מקיימים התיעצויות ציוניות. בארץ ביקר לראשונה בשנת 1919 לשם קניית קרקעות. בשנת 1933 בא כנציג הממשלה האוסטרית למבביה. עלה ארצה והשתקע בה, בראשונה בבת גלים ואח"כ בתל-אביב בשנת 1938.
כאן לא חזר עוד למקצוע עו''ד. נכנס לעבודה צבורית בהתאחדות הציונים הכלליים, בנשיאות "ברית ראשונים", בנשיאות "הסתדרות עולי-מרכז אירופה" ובמפעל "המפדה האזרחי".
יסד וערך את העתון היהודי-גרמני "דער אידישער וועג". כמו כן פרסם שני ספרים במקצוע החוק האוסטרי: "חוק השטרות והמסחר" (1911) ו"חוקי ממכר הבהמות" (1920).
בשנת 1923 נשא לאשה את שרלוטה בת יצחק טראוטמן. נפטר בתל-אביב, י"ז באייר תש"ב (4.5.1942).
בניו: מיכאל, ראובן. ב-1943 הופיעה חוברת בגרמנית - תולדות חייו, כתובה ע"י ד"ר אריה זהבי - גולדהמר, בהוצאת "מרכז עולי מרכז אירופה".
אברהם גולדין
נולד בהומל, רוסיה, בשנת תרמ"ב (1882), לאביו ר' שמואל (שו"ב) ולאמו נחמה בת שמעון זוואהלסקי. קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבה ובשנת תרס"ב נשא לאשה את איידלה בת ר' נתן חנין (ראה ערך מיוחד לה בכרך זה). עסק במסחר סיטונאי בטכסטיל והיה ציוני פעיל ותומך במוסדות צבור ותורה וחסד.
ב-1924 עלה ארצה עם משפחתו ופתח בית-מסחר גדול לטכסטיל בתל-אביב, ובמשך הזמן גדל היקף עסקיו עד כדי פתיחת סניפים בירושלים ובחיפה.