ובכללם היו גם נציגים של יהודי ארץ-ישראל) בשנות 1937 ו-1939 ליד הקונגרסים הציוניים בשוייץ. השתתף בהקמת בנינים צבוריים גדולים בווארשה: בית האקדמאי בשביל כמה מאות סטודנטים יהודיים ובית הספריה היהודית ע"י בית הכנסת הגדול.
בשנים האחרונות לפני המלחמה העולמית השניה, כאשר הרעל הנאצי החל להתפשט בפולניה, נוסדה על יד לשכת בני-ברית בוורשה ועדת-הגנה נגד האנטישמיות. הוא היה סגן-נשיא של ועדה זו (נשיאה היה הפרופ' משה שור). בגלל השפעת ועדה זו סרבה מפלגת האכרים (של ויטוס ורטיי) להשתתף במסע האנטייהודי.
באמצע אוקטובר 1939 הצליח להגיע ארצה והמשיך את פעילותו הכלכלית ביבוא עצים ואת פעילותו הצבורית באגודת שוחרי האוניברסיטה (חבר המועצה הארצית) וב"בני ברית" (היה נשיא לשכת "משה שור" של עולי פולין בתל-אביב ונבחר לועד הכללי של הלשכה הגדולה בישראל) והיה חבר הועד של מגבית ההתגייסות וההצלה מראשיתה, ועוד.
אחרי פטירת רעיתו (ת"א, י"א אדר תש"ד) יסד ליד האוניברסיטה העברית קרן-נצח, שמפירותיה ינתן בכל שנה פרס בסך 50 לירות בעד חיבור מדעי ברפואה.
בנובמבר 1947 ביקר בפולין ובתור סגן-נשיא לשעבר של חברת דורשי האוניברסיטה העברית בוארשה ארגן חברה חדשה למטרה זו ומסר לה את הנכסים והזכויות של החברה הקודמת. ביחד עם גזבר האוניברסיטה מנחם שניאורסון קיבל שם במתנה 70 אלף כרכים בשביל האוניברסיטה.
אברהם תהומי (זילברג)
נולד באודיסה (אוקראינה) לאביו זאב (זילברג) ולאמו יפה בת משה פייבישנקו בניסן תרס"ג (5 באפריל 1903).
קבל חינוך בבית ספר ריאלי באודיסה. היה חבר בהסתדרות התלמידים הציוניים. ב-1920 נבחר לועד ההסתדרות וקרוב לצאתו את רוסיה (1922) ליו"ר של הועד.
היה חבר בתנועת "החלוץ" משנת 1919 בהשפעת יוסף טרומפלדור שפגשהו בסבסטופול. ב-1921 קבל הכשרה חקלאית בשדות ההשקאה על יד אודיסה בקבוצת "הגנן". נבחר לחבר הועד האזורי של "החלוץ". בימי מלחמת האזרחים ברוסיה היה חבר בפלוגת התלמידים שב"הגנה העצמית" והשתתף בשמירה בעיר מפני התפרצויות הצבא הלבן. בגלל פעילות זו נאסר זמן קצר לפני כניסת הצבא האדום. עם כניסת הצבא האדום נתמנה למנהל פעולת ההברחה של חלוצים מאוקראינה לרומניה ופולין. לכשנתגלתה הפעולה, בוצעו מאסרים בין הנהגת "החלוץ". בגלל טעות בשם נאסר אחיו נפתלי במקומו. כעבור 6 שבועות שוחרר האח ושניהם יצאו בכדי לעבור את הגבול. פעמיים נתפשו ורק בעזרת אנשי "החלוץ" שבאיזור הגבול הצליחו סוף סוף להגיע לפולין באביב 1922. אביהם נשלח על ידי מרכז "החלוץ" לחוות הכשרה שבצ'נסטוחוב שבה רוכזו חברי "החלוץ" האודיסאים. לאחר ששה חדשים יצא יחד עם אברהם בן-זיו, אליהו בן-גרא ואברהם גיורא (דן) ז"ל, הצליחו לעבור את הגבול הרומני. בועידת "החלוץ" בקישינוב נבחר כחבר מרכז "החלוץ" ברומניה. בראשית 1923 נשלח בראש קבוצה של "החלוץ" לקושטא ומשם ארצה. הצטרף לקבוצת "הגליל" שעסקה בסלילת כבישים. עבודתו הראשונה היתה בכביש החלוץ שבבית הכרם בירושלים. עד שנת תרפ"ח עבד כפועל והיה חבר הסתדרות העובדים בירושלים. יחד עם זאת היה פעיל ב"מכבי". משנת 1924 היה, חבר מרכז המכבי בארץ וחבר ההנהלה הראשית של "המכביה" הראשונה (תרצ"ב) והשניה (תרצ"ה).
מיום בואו לירושלים היה חבר ה"הגנה". לאחר שעבר קורס לסגנים נתמנה למדריך ובשנת 1925 למפקד פלוגה. לאחר סימו בהצטיינות את הקורס הארצי על הר הכרמל (תחת השם "איטליה"), נתמנה לסגן מפקד מחוז (מפקד המחוז היה זכריה אוריאלי ז"ל). הדריך מפקדים רבים בקורס המחוזי. משנת 1929 עד 1931 משמש כמפקד מחוז ירושלים. בפקודתו שרתו יעקב דורי, אברהם גיורא (דן), יוסף רוכל ואחרים מטובי המפקדים של ה"הגנה".
מאורעות תרפ"ט הביאו לידי תסיסה בקרב ה"הגנה" שלא היתה מוכנה די צרכה. אברהם ועמו מפקדים נוספים דרשו את הגברת הדאגה מצד המוסדות לעניני בטחון ואת הפיכת ה"הגנה" לארגון צבאי ממש. לאחר שהתביעות לא נתמלאו חל פילוג ב"הגנה" ונוצר הארגון הצבאי הלאומי (בשנת 1931) אשר בתחלה נקרא "הגנה לאומית" או "אירגון ב'". בהדרכתו של אברהם חובר תקנון בידי א. גיורא (דן), דוד רזיאל, הלל קוק ואברהם שטרן (יאיר). על ידי אברהם שטרן חובר גם השיר "חיילים אלמונים" שהפך להיות להימנון האירגון.
גרעין זה של האירגון היה ירושלמי, אך תוך שנה התרחב והקיף את הארץ כולה. עד 1937 היה אברהם מפקדו הראשי של האירגון (בכינוי גדעון ). חברי