על חורשי מזימות וגנבים ובעזרת קשריו עם נכבדי הכפרים והמחנות שבסביבה הצליח לגלות את עקבות הגניבות והגנבים ולהשיב את שללם. מילא תפקידים רבים בשרות המושבה : כשליח מטעם פקידות הבארון רוטשילד וכעובד ביבוש הבצות ובשתילת יערות האקליפטוס, ולא פעם שקע בבוץ עד צואר ויצא מכוסה עלוקות שדבקו בו. היה השליח שהביא מיפו לחדרה על גבי גמלים את הצריפים המובנים שהוקמו על שפת הים (שכונת "קדימה") בשביל תושבי חדרה, כשהוכרחו לעזוב את מושבם מפני הקדחת. לאחר זמן נתן לו הבארון רוטשילד נחלה בת 300 דונם אדמה מכל הסוגים והוא התמסר לעיבוד משקו והיה מטובי האכרים במושבה. אך בשמירה ובהשגחה אחראית על השומרים המשיך עד שנתו ה-84, כשהוכרח להסתלק מתפקידו זה בגלל שיתוק גופו.
נפטר בדיוק ביום מלאות לו 94 שנה, ביום י"ח אב תרצ"ה, ונקבר בין ראשוני חדרה.
ישראל רבינוביץ
נולד בדובוסאר, פלך חרסון, דרום רוסיה, בשנת תרכ''ט (1869), לאביו הרב ר' שמעון, רבה של קהלת דובוסאר, מצאצאי דורות של רבנים בקהלות ישראל ברוסיה. למד ב"חדר" ובישיבה, נשא אשה ועסק במסחר. כרשום בצבא המילואים של רוסיה גויס לשרות בעת מלחמת רוסיה-יפאן. גדודו, שחנה אי-שם בפלך חרסון, עמד להשלח לחזית מאנדז'וריה וביום שלפני צאת הגדוד אל החזית עזב את מקום מחנהו וכדי לשנות את צורתו לבל יכירוהו הבולשים צבע את שערו וזקנו האדמונים לשחורים. (את זקנו לא רצה לגלח). ה"איפור" הצליח כל-כך, עד שאפילו אשתו התקשתה להכירו כשנפרד ממנה. הוא הצליח בקשיים רבים לעבור את הגבול האוסטרי לגליציה ושהה כחצי שנה אצל האדמו"ר מסטאניסלבוב, שהיה מחסידיו הנלהבים. במשך אותו זמן שלחו לו קרוביו מאמריקה רשיון-כניסה שיבוא אליהם, אך הוא העדיף לנסוע לארץ-ישראל, התגבר על כל הקשיים ועל חוסר כספים ובראשית שנת תרס"ו הגיע ארצה.
מיפו הלך לפתח-תקוה והחל לעבוד בה כפועל חקלאי ובשנת תרס"ז הביא אליו את אשתו ואת בנו יחידו אליעזר (כיום סגן מנהל בנק ברקליס בתל-אביב).
אחרי בוא משפחתו פתח בית-מלון, מהראשונים בפתח-תקוה, שהיה ידוע בשם "מלון רבינוביץ" או "מלון הפועלים", כי בו התאכסנו כל הפועלים בני העלית השניה (וביניהם גם אלה העומדים כיום בראש הסתדרות העובדים ומוסדות הישוב). לפני היות בית הפועלים בפתח-תקוה היה ביתו מרכז חברתי ותרבותי לצבור החלוצים. בשבתות נוספו על האורחים הקבועים גם סועדים עוברי-אורח (לפעמים עלה מספרם עד 120). אמנם לא קיבל תשלום בשבת ולא רשם בפנקס עד מוצאי שבת, אך לא יכול להשיב ריקם פני רעבים. במשך השנים נצטבר בפנקסיו העבים סכום של אלפי פראנקים "חובות אבודים" של פועליםאורחים, ששכחו או לא יכלו לבוא ולשלם את שכר סעודתם מיום השבת. אך ר' ישראל לא התאונן ולא פסק ממנהגו להאכיל רעבים בשבת בלי קפדנות. כששאלו אותו לסיבת פזרנותו זו היה אומר, כי הפאסיב הזה שבפנקסו הוא האקטיב היחידי בחייו, שכן כסף לא יוכל לקחת עמו לעולם הבא, רק צדקה ומעשים טובים.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה העביר את עסק לתל-אביב. כאן נקרא העסק בשם מלון "פתח-תקוה". ור' ישראל המשיך בשיטתו הנדיבה כפי שנהג בה בפתח-תקוה והוסיף לצבור "אקטיבים" לעולם הבא כל זמן קיום העסק, עד שנת תרצ"ו.
נפטר בתל-אביב, ונקבר בנחלת יצחק, ד' חשון תרצ"ט.
יהושע צ'דבינסקי
נולד בשנת תרט"ו (1855) בעיר גראייבה (בפולין על גבול פרוסיה) לאביו יוסף. נתחנך בישיבות. היה מגיד שיעורים ודרשן בגראייבה ואח"כ היה שו"ב ורב בעיר חורזי'לה. פעל בדרשותיו בווהלין, כבסרביה ובאודיסה למען ישוב ארץ-ישראל ולטובת מוסדות התורה והחסד בארץ.
בפעם הראשונה ביקר בארץ עם אשתו בשנת תרנ"ט. בפעם השניה בא לחתונת בנו ישראל בשנת תרס"ב ובשנת תרס"ו בא עם בני ביתו להשתקע בירושלים.
כאן המשיך להרביץ תורה ולדרוש ברבים וגם חינך את המוכשרים שבתלמידיו לדרשנות וכמה מהם היו לתפארת לרבם בארץ ובחו"ל. כן התמסר לפעולות צדקה וגמילות-חסדים, לחיזוקה ולביסוסה של ישיבת מאה שערים. בתרס"ז בנה על שטח שומם בקרן