Volume 5

Page 2228

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כאלה והיה מופיע בלי עורך-דין, ולא פעם הצליח למצוא בכתבי-הערבויות שערכו השוטרים שגיאות וטעויות שפסלו את תקפם ושוחרר מהתשלום. לפעמים היה מצליח לקבל מאת השופט או ממפקח המשטרה ארכה לששה חדשים נוספים, כדי לחפש בכל הארץ את האנשים המבוקשים ולמסרם לשלטונות...

להלן הננו מביאים העתק בקשה אחת מסוג זה, בגלל חשיבותה כדוקומנט היסטורי : לכבוד המפקח הכללי של המשטרה ירושלים מפקח נכבד ונעלה!

הנ"ל נאסרו על הגבול באשמת כניסה לארץ שלא כחוק והובאו לבית הסוהר בצפת, רחמתי על האב ועל שני ילדיו הקטנים הפעוטים והמסכנים וכן על זוג הזקנים השבורים והרצוצים והמסכנים, והוצאתי אותם בערבות והם נעלמו ממני ולא הופיעו למשטרה בעת שנדרשו. אבל אני בתור ערב עבורם אינני יושב בחבוק ידים והקדשתי זמן רב של שבועות שלמים להסתובב בארץ ולחפש אותם. וכן בקשתי מאת ידידי ומכירי שיעזרו לי להשיג אותם, אולם אחרי כל היגיעות והעמל שהשקעתי בזה לא עלה בידי להשיגם, כי לרגל המצב אי אפשר לי למצוא את מקום המצאם.

לי לא היתה שום כוונה ושום פניה בעת שהוצאתי אותם בערבותי רק הכוונה הטהורה הזאת שריחמתי על האב ועל שני ילדיו הפעוטים ועל זוג הזקנים החולים מטלטולי הדרכים, שלא יתגוללו המסכנים בבתי הסוהר, ולא חשבתי אחרת, רק שהם יופיעו בעת הדרישה.

אני מאמין באמונה שלמה שאם כבודו היה נוכח בשני המקרים הללו, בטח ובלי שום ספק היה כבודו מרחם עליהם והיה מוציאם בערבותו.

ולכן הנני בזה לבקש מכבודו שברב חסדו וטובו ידחה את המצאתם לכם לפחות לששה חדשים, ובינתיים אני אקח כל המאמצים וכל האפשרויות ולא אחוס על זמני היגיעות והעמל כדי לחפש אותם ולהמציאם לכם, ואבקש מכבודו לתת הוראות למשטרה בצפת, על דחית המצאתם.

וכן אבקש מכבודו שיתחשב עם בקשתי זו היות שתמיד אני עוזר הרבה למשטרה, (ומוכן תמיד לעזור גם להבא) בהרבה מקרים שנתפשים נשים עם ילדים קטנים ופעוטים וילדים לבד, בלי הורים, אנשים חולים וכו'. וכידוע לכל אני מוציאי את כולם בערבותי, ולוקח עלי את המשא הגדול והכבד, מטפל בהם ודואג לכלכלתם ובריאותם, בלי שום פניה, ובזה אני מקל הרבה למשטרה.

אבקש מכבודו שירשה לי לבקש עוד בקשה והיא להעביר את התיקים של הנ"ל לכב' המזכירות הראשית של ממשלת ארץ-ישראל, אולי יאשרו שם כי הם ישא רו בארץ . כבר היו מקרים כאלו ונאשרו ע"י המזכירות הראשית.

הנני מקוה שכבודו יתחשב עם בקשותי אלה ועם מצבי במקרים הללו וישתדל למלאם. בתודה מראש ובכל רגשי הכבוד והערצה יצחק משה זילבר

מובן מאליו, שאף לאחר ששה חדשים לא נמצאו ולא נמסרו המבוקשים. בינתים נתפסו ונעצרו עולים נוספים, ור' יצחק משה הוסיף לחתום על ערבויות ולשחררם, והשופטים והקצינים הבריטיים כיבדו את מגמותיו האנושיות ואת מסירותו לעזרת סובלים, ומבלי להתחשב בחובות הרבים שהוא כבר חייב לממשלה בנפשות ובממון הוסיפו לכבד את חתימתו ולשחרר אסירי עליה בערבותו, כראוי לגבי לקוח קבוע, שבכל זאת הכניס הרבה כספים לקופת הממשלה בדמי בולים ובתשלומי ערבויות. ולא עוד אלא כשנתפסו עולים עם ילדיהם, ובבתי-הכלא של המשטרה לא היו סידורים מתאימים לאיכסון ילדים, היו שלטונות המשטרה מנצלים את נכונותו ונדיבותו ושולחים את ילדי הנעצרים ישר לביתו. ואשתו, שעליה נפלה כל מעמסת העסק והפרנסה, משום שהוא הזניחם בגלל טיפולו יומם ולילה בעיר ומחוצה לה בעניני "פדיון שבויים" היתה גם מארחת את הילדים כאם טובה ורחמניה. משום כך היה לו גם פתחון פה להסתמך על זכויותיו כעוזר מסור ונאמן לשלטונות... ולכן לא דקדקו עמו ביותר ולא הכשילו את תכסיסיו להשיג ארכות ודחיות נוספות. והואיל והממשלה לא יכלה להעמיד מנגנון מיוחד לטיפול בהמון תיקיו של ר' יצחק משה, היו כמה מהם נדחים וחוזרים ונדחים עד שנשתכחו לגמרי, והעולים הרשומים בתיקים הללו הספיקו בינתים להסתדר ולהשתרש בארץ ולשכוח את תלאותיהם בגבולות ובבתי-הכלא. היו גם כאלה, שנתפסו וגורשו וחזרו ושוב נתפסו והיה עליו לטפל בהם פעמים ושלש עד שבסוף נשארו בארץ.

היה לו גם תכסיס מיוחד, פלילי ממש, שבימי השלטון הבריטי היה אסור לגלותו. לא פעם כשלא הועילו כל ההשתדלויות ואסירי עליה נשלחו לגירוש חזרה דרך גבול סוריה, היה מסדר בנוסח טורקי (בשלמונים) עם השוטרים משני עברי הגבול, ששומרי הגבול הסוריים יחתמו לו על "הקבלות", שקיבלו לידיהם את המגורשים, והללו היו עוברים מיד את הגבול חזרה לארץ-ישראל, והוא היה מוסר את הקבלות הסוריות למשטרה ומקבל ממנה חזרה את הערבויות שנתן.

פעם נתפסו בקרבת גבול הלבנון 80 עולים והובאו לכלא עכו. באותו זמן גברה הרשעות של השלטונות וסירבו לשחררם בערבות במשך 8 חדשים. לעצת ר' יצחק משה הכריזו שביתת רעב, ובראות אנשי השלטון שהללו מקיימים באמת את הצום במשך 8 ימים הסכימו סוף-סוף לשחררם, כל אחד בערבויות של שני אנשים על 100-100 לירות, ור' יצחק משה טרח והשיג 160 חתימות על בולים כחוק ושחררם.

בתש"ו נתפסו ליד גבול סוריה 106 ילדים, ובהשת דלותו ניתנה בעד בל אחד ערבות בת 50 לירות לשחרורם ואח"כ הצליח בתכסיסיו להשיג את השארתם בארץ.

תוך הצלחה בעסקים אלה נשארו לו רק חיי צמצום בבית נושן בעיר העתיקה, בריהוט דל ונושן מימי מתושלח...

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2228). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2228