"דבר" (20.6.40) ו"המשקיף" (25.3.40), נתקבלה על דעת המרכז החקלאי, אך ביצועה סוכל בשל התנגדות "תנובה", שהיא היתה צריכה להיות המבצעת.
גורל דומה היה לתכניתו "דרכים לחיסון כושר ההתחרות של תעשייתנו'', שהגיש ב-1942 למרכז התאחדות בעלי התעשיה ושפורסמה בינואר 1944 בירחון "התעשיה". נשיא ההתאחדות ומנהל הבנק לתעשיה תמכו בה, אך אותם שהיו צריכים להגשימה בפועל הקפיאוה באדישותם.
ב-1943 הציע למרכז החקלאי של ההסתדרות תכנית למימון הקמת בתי מרגוע בנקודות החקלאיות בהלואות ל-16 שנה בריבית 6 אחוזים וכל היתרון למלוים יהיה רק בזכות קדימה למקום בבית המרגוע לו ולבני ביתו במחירים הרגילים. ארגון בתי המרגוע, שכלל אז שמונה נקודות קיבוציות, קיבל את ההצעה ובא לידי הסכם עם יוזם התכנית וכבר הכניסו אנשים כספים לבנק קפת-עם להלוות לקרית ענבים, אך הקבוצה חזרה בה מהסכמתה מטעמים עקרוניים , וכך נתבטלה כל התכנית שהיתה עשויה לפתח את הישוב בנקודות הרריות ולהוסיף חדרי מרגוע למאות בארץ.
גורל דומה היה לעוד כמה תכניות אחרות שהציע לביצור ענפי כלכלה שונים בדרכים מבוססות על המציאות וההגיון הכלכלי.
בשנים האחרונות עסק בעיקר בתכניות שיכון. אחת, שהציע לעירית ת"א ונתקבלה על דעת המומחים, הוכשלה בשל התנגדותה הפאסיבית של הקה"ק להקצות קרקע לכך; ואחת שהציע להנהלת הסוכנות בדבר "משיכת הון מחו"ל לשם השקעות בבתי דירה בארץ" על בסיס "הכנסה למשקיעים ודירות לעולים", הוקפאה בארכיוני הסוכנות ללא תשובה ענינית.
ב-1934 נתמנה מטעם השלטון המנדטורי לחבר ביתהדין לעניני שכר דירה ומינויו נתחדש ב-1949 על-ידי ממשלת ישראל. כן מילא תפקיד חבר "הועדה העליונה לעובדי ממשלת ארץ ישראל", שבדקה מחדש את פיטורי הטיהור שגזרה הועדה הראשונה מטעם ממשלת ישראל, ביטלה הרבה החלטות-פיטורין בלתי-מבוססות ובכך החזירה להרבה משרתי-צבור נאמנים ומוכשרים את משרותיהם וכבודם.
בה' אלול תש"ד נפטרה רעיתו בתל-אביב.
בניו: משה (מהנדס מכונאי), חנן (מוסמך למדעי החקלאות).
מרדכי זיליסט
נולד בי"ח ניסן תרנ"ז (26.4.1897) בז'יטומיר שבאוקראינה לאביו דב-בר (למדן, סוחר, ציוני ותיק, למד את התנ"ך ביחד עם ידידו ביאליק , וידע אותו בעל פה) ולאמו טניה בת אשר שליפושניק. למד בחדר פשוט ואח"כ ב"חדר מתוקן" של הציונים, בו למד עברית מפי יעקב קאפלאן שהוציא את הספר "כנור ציון". למד בגימנסיה ממשלתית רוסית והוא ודוד ליבשיץ (ממנהיגי מפ''ם לשעבר) היו שני התלמידים היהודים בין 60 נוצרים. למד באוניברסיטת קיוב תחילה רפואה ואח"כ משפטים ובסוף במכון הגבוה למסחר וכלכלה וגמר אותו, ובשנות לימודיו התפרנס ממתן שיעורים בעברית.
בלמדו במחלקה ו' של הגימנסיה השתתף ביסוד קבוצת "צעירי ציון" לתלמידי בתיה"ס התיכוניים. ב-1916 היה סגן יו"ר של סניף "החבר" בקיוב. ב-1917 הצטרף עם קבוצת "צעירי ציון" להסתדרות "דרור" והיה בה חבר המרכז. בארגונים הללו ארגן שיעורי ערב לעברית לחברים, שרבים מהם חיים כיום בארץ. היה ציר לועידה הציונית בקיוב ולועידה הציונית הכל-רוסית בפטרוגראד. בשנות המלחמה היה חבר ועד העזרה לפליטים ואח"כ מראשי ארגון-העזרה "יעקופו" לפלך ווהלין. עסק בארגון ההגנה העצמית היהודית בז'יטומיר ובימי פטליורה עמד עם נחמן ליוברסקי (אח"כ גנרל בצבא האדום) ועם נתן כץ (כעת באמריקה) בראש "הרזרבה של המיליציה" שהי תה מורכבת כולה מיהודים ומילאה תפקיד מכריע בהגנה על חיי היהודים ורכושם.
ב-1922 נשא לאשה את טניה בת פנחס טרויאן .
עבד בפקידות סוביטית והמשיך בפעולה ציונית במחתרת ביחד עם אחיו הצעיר פנחס (שנאסר ב"אשמה'' זו ב-1927, גורש לאוראל הצפוני ומ-1938 נעלמו עקבותיו) וגיסו יעקב גראפמאן .
ב-1926 נאסר במוסקבה ביחד עם ציונים אחרים (ביניהם שמחה סברדלו ב, יצחק רבינוביץ, ד"ר אריה אלוטין , גבריאל גברמן, יצחק נורמן , שעלו אח"כ ארצה), ישב ב"לוביאנקה" וגורש לאוראל הצפוני עם מרדכי ויניצקי וחוה כהן ואשתו נלותה אליו מרצון. אחרי חדשים אחדים שוחרר בתנאי שיעזוב את רוסיה לצמיתות ובנובמבר 1926 עלה ארצה עם אשתו.
התחיל בתור פועל פשוט ב"עבודות סיוע" (עקירת יבלית) בשכונת בורוכוב. יסד קבוצת "חזיז" לסלילת כבישים ועבודות צבוריות, עבד בסלילת הכביש מואדי מוסררה לפתח-תקוה, בהקמת לולים ורפתות בכפר חסידים (ביחד עם זלמן ארן-אהרונוביץ, משה טסמן ואריה אופיר) ובסלילת כבישים בתל-אביב. בסוף 1928 נבחר כחבר למועצת פועלי ת"א ויפו, עבד כמזכיר אגודות מקצועיות, מזכיר ועדת הקואופרציה וועדת השיכון, ניהל את לשכת העבודה של מ. פ. ת"א. היה ציר בכמה ועידות ההסתדרות ונבחר כחבר למועצת ההסתדרות. מאז