בואו ארצה היה חבר במפלגת "אחדות העבודה" וציר בועידותיה ומאז איחוד המפלגות המשיך בכך במפא''י והיה כמה פעמים חבר ועד סניף ת''א של המפלגה.
ב-1934 נתמנה למנהל "המשרד לביטוח כללי של העובדים ונכסיהם", ב-1936 למזכיר כללי של חברת הביטוח "הסנה" וחבר ההנהלה, ואחרי פטירת המנהל הכללי ד''ר צבי לופט נתמנה הוא במקומו. היה פעיל באיגוד הארצישראלי של חברות הביטוח ושימש במשך שנים כיושב-ראשו, ומשנוסד האיגוד הישראלי של חברות הביטוח אחרי קום המדינה נבחר ליושב-ראשו הראשון. ביקר כמה פעמים בחו"ל לקשירת קשרים עם חברות ביטוח. השתתף בועידת הקונגרס הקואופרטיבי בפראג. ב-1948 נתמנה מטעם משרד האוצר למיעץ למפקח על הביטוח ולחבר למועצת הביטוח.
מאז 1933 הנו פעיל בהתאגדות "הפועל" וחבר מזכירותה הארצית. מתענין במיוחד בפעולה הימית ב"הפועל" ובאגודות אחרות. ב-1948 נסע עם קבוצת כדורגל של "הפועל'' לארה''ב. ממיסדיה וחבריה של הועדה המרכזית להכשרה והדרכה ימית בהנהלת הסוכנות היהודית. ממיסדי החבל הימי לישראל, חבר נשיאותו ובשנים האחרונות סגן יושב-ראשו. מ-1949 חבר הנהלת חברת השיט "צים''.
צאצאיו: עמוס (חבר קיבוץ מעין ברוך), אילנה .
הרב שמעון יעקב הלוי גליקסברג
נולד בז' אדר תר"ל (1870) במזריץ' שבפולין לאביו ר' מאיר דב (גדול בתורה, בחסידות וביחוס-אבות) ולאמו שרה רבקה בת שלמה פולאק , למד בחדרים ובבית-המדרש במזריץ' ועד שנתו הי"ח הגיע לידיעה מרובה בש"ס וב פוסקים, ואח"כ השתלם בלימודי חול ובשפות והמשיך ללמוד בקיבוץ האברכים הרבנים במינסק והוסמך לרבנות על-ידי רבו המובהק ר' יוסף הכהן רביץ והרבנים ר' חיים יהודה מסמורגון ור' משה שמואל שפירא מבוברויסק. בשנות שהותו במינסק היה מרצה בקביעות בחברת "נצח ישראל" ובפני תלמידי בתה''ס התיכוניים והשפיע על שומעיו בדברים הנאמרים בטעם הזמן ברוח ההבנה והחיבה לקדשי ישראל ולשאיפות האומה.
בי"ב סיון תרנ"ה נשא לאשה את צפורה בת הרב מרדכי דב אלפרט מסוויסלוץ', שנקרא על שם ספרו העיקרי "יד מרדכי" ויתר ספריו בהלכה ובאגדה הם "בנין דוד'', "חמד מרדכי", "דברי דודים'', "תפארת מרדכי'', "משיבת מרדכי". המשיך ללמוד בבית חותנו שעבר למינסק והיה מראשי הפעילים בהנהגת אגודת "שלומי אמוני ציון" (אגודה חרדית בתנועת "חובבי ציון") וכנציגה השתתף באספת היסוד של "המזרחי" בוילנה בתרס"ב. אותה שנה נבחר לרב בפרבר פינסק וגם שם פעל בציונות. היה ציר בכנסית ציוני רוסיה במינסק ובקונגרס הציוני הששי בבאזל.
בתרס"ו נבחר לרבה של קהלת אודיסה. בידיעותיו הרחבות בתורת היהדות וספרות ישראל והעמים, בסגולותיו כפרשן ומטיף מזהיר, במדותיו התרומיות ובמסירותו לענינים קטנים וגדולים כאחד ובשקידתו לטובת המוני העם רכש הוקרה בכל החוגים, כקשישים כצעירים, לאישיותו ולתורת היהדות והשפעתו היתה רבה במערכות היהודים החרדים והלאומיים ובקרב הנוער הציוני וגם בחוגי השלטון והחברה הלא-יהודית. היה יו''ר המזרחי" באודיסה, פעיל בועד "חובבי ציון" וממיסדי אגודת "עזרת חולים". פרסם מאמרים בעברית, באידית וברוסית. בתקופת המצב הצבאי באודיסה אחרי מהפכת 1905 פעל הרבה להצלת צעירי ישראל ובמלחמת העולם א' פעל הרבה לטובת הפליטים. אחרי מהפכת פברואר 1917 היה ציר בכנסיה הלאומית של יהודי אוקראינה וחבר מועצת העיר באודיסה. נתמנה לרב ראשי רשמי והיה דורש בקביעות בשבתות בבית-הכנסת הגדול. משגברו הבולשביקים ופתחו בתעמולה אנטי-דתית, היה מופיע באומץ ובהצלחה בויכוחים הפומביים על עניני אמונות ודעות שנערכו בתיאטרון העירוני ובאיצטדיון, בהשתתפות הארכיבישוף הפראבוסלאבי וראשי המדברים המרכסיסטיים שהשתדלו לשכנע את ההמונים נגד הדת. כן פעל רבות למען עלית הנוער הציוני לארץ-ישראל. ב-1937 הצליח לצאת מברית המועצות, עלה ארצה והשתקע בתל-אביב. כאן כיהן כראש בית-הדין ברבנות הראשית המקומית וכרב ודרשן בשכונת נורדיה ובשתי כהונותיו זכה להוקרה רבה מצד המתדיינים ומצד אנשי עדתו.
פרסם מאמרים בעתונים "הארץ", "העולם", "הצופה", "סיני", "במישור", "היסוד", "נרות שבת", "ההד", ועוד ואת הספרים "הדרשה בישראל" (סקירה היסטורית על התפתחותה מראשיתה ועד ימינו), "מושגי החיים", "תורת הדרשה", "ישראל ואורייתא'', והשאיר בכתב-יד פרקי זכרונות, שאלות ותשובות וספר "ויכוח אמונה".
נפטר בתל-אביב, כ"ט כסלו תשי"א (8.12.50).
ביבל.: אנציקלופדיה לציונות. אנציקלופדיה לספרות.
בניו: חיים (צייר), בנימין (מהנדס); בנותיו: ד''ר ינטה אשת ד''ר דוד קראסנר , ד''ר יבגניה גליקסברג, שול מית אשת ד''ר יעקב שטיינברג, יהודית אשת ברוך אלכסנדרוביץ .