יצחק בן-שמעון
נולד בשנת תרל"ד (1874) ברבת שבמארוקו לאביו שלמה (ממשפחה שהעמידה הרבה דורות של רבנים) ולאמו רדוויניה לבית אל-עסרי. למד בישיבה והוסמך לשו"ב ומוהל ומורה הוראה באיסור והיתר, אך לא עשה את תורתו קרדום לחפור בה אלא פנה לעסוק במסחר.
נשא לאשה את אסתר בת הרב יוסף בירדוגו, שהיה הרב הראשי בעיר רבת. בעקב התגברות נגישת היהודים ורדיפתם מצד השל טונות המוסלמים החלה ב-1890 תנועת הגירה של יהודים ממארוקו לבראזיל. באותה שנה יצא גם הוא שם והתישב בראשונה במדינת פורוס שבחבל האמאזונאס, עסק בגידול מטעי גומי וביצוא התפוקה לארצות שמעבר לים. הצליח בעסקיו ובשנים אחדות נודע כאחד מגדולי הסוחרים ביצוא גומי מבראזיל. ב-1900 התישב בעיר סנה מדורירה ופתח בה ובעיר מנאוס בתי-מסחר גדולים מסוג "כל בו", הראשונים בענף זה, והעסיק בהם עפ"י רוב מהגרים יהודים שהגיעו שמה בחוסר כל, ושימש במשך כמה שנים בכהונת נשיא הקהלה היהודית בעיר.
למרות אמידותו ועסקיו הגדולים לא זנח את מקצועו בתור מוהל, ולפעמים נסע אף למקומות רחוקים לעשיית מלאכת הקודש. לשכר הטרחה שקיבל ביד רחבה (כיאות לעוזב עסקים גדולים לצורך הפעולה הזאת) היה מוסיף סכומים ניכרים משלו ושולחם למוסדות חסד שבמארוקו ובירושלים. החליף מכתבים בעברית עם המוסדות שבארץ ומתוך כך גברה בלבו המשיכה לארץ הקודש עד לידי החלטה לעלות ולהתישב בה.
מחמת אי-האפשרות לנתק בבת אחת את קשרי עסקיו שלח לפניו ב-1908 את אמו, אשתו, בנו היחיד ואחיו הבכור לירושלים. הוא עצמו בא לביקור הראשון ב-1912, שהה חדשים אחדים בארץ ונקשר אליה בנפשו. יצא לבראזיל לחסל את עסקיו כבל האפשר ואת יתרם השאיר בידי אחיו הצעיר יעקב ובאוגוסט 1914 בא להשתקע בירושלים. זמן מועט אחרי בואו פרצה מלחמת העולם עם כל תלאותיה וכאן מצא כר נרחב להגשת עזרה לרב נים ולעניים ולמוסדות החסד וביתו וידו היו פתוחים לתלמידי חכמים ולעוברי אורח.
בשנה האחרונה למלחמת העולם, כשבראזיל הצטרפה למדינות הברית שנלחמו בגרמניה ובטורקיה, הפך ל"נתין אויב" והוכרח להתחבא מפני השלטונות הטורקיים שאמרו להגלותו לאנאטוליה. אז אבד חלק גדול מרכושו כאן ובריאותו התמוטטה ולא קם עוד מחליו.
נפטר בירושלים, ח' תמוז תרע"ט.
בנו : שלמה.
דוד כהן
נולד בכ"ה כסלו תרנ''ו (13.12.1895) בלודז' שבפולין לאביו יעקב מנחם (חרשתן-אריגים, בן תורה ועסקן צבורי, ממשפחה שהתיחסה על השל"ה) ולאמו הינדה בת אליהו דוידוביץ. למד בחדר מתוקן, בבי"ס תיכוני ובבי"ס טכני והיה חבר באגודת "פרחי ציון", שחבריה היו חייבים ללמוד ולדבר עברית.
בגיל 16, ב-1912, עלה ארצה מבלי שהיו לו כאן כל קרובים ומכרים, רק מכתבי המלצה הביא לשני אישים עסקנים, בתל-אביב, ומכיון שהאחד לא קיבל את פניו בחמימות שצפה לה, ויתר על מסירת המכתב השני... נסה את יכלתו בשני לילות שמירה בכרמי רחובות, ליד אחד מראשוני "השומר", ולא הצליח. עלה ירושלימה ונכנס ללמוד בבית-מדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית. בעת מלחמת השפות הצטרף למתנגדי "עזרה" ומגמות הגרמניזציה ועבר לבית-המדרש למורים הלאומי שנוסד אז. למד 4 שנים ובמלחמת-העולם א' התאזרח לעותומני. גויס לצבא הטורקי ונשלח לביה"ס לקצינים באיסטמבול, שם למד ביחד עם יתר הגימנזיסטים והסמינריסטים מהארץ. גמר וקיבל דרגת "מולעזים" (לויטננט) ונשלח לחזית מדבר חג'אז. הועבר לחזית עזה - באר-שבע, הצליח להתחמק משם וחי בפתחתקוה בתור "פרר" (משתמט או עריק). בעת גילוי קשר מחתרת "נילי" נאסר בעקב הלשנה, הובל לזכרון יעקב ביום השלישי למצור הצבאי על המושבה, הועבר עם יתר האסירים לכלא העינויים והחקירות שבמנזר בנצרת