Volume 5

Page 2289

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

למד בבית-הספר בראשון לציון וקיבל חינוך לאומי ברוח הגבורה וההקרבה של הבילויים והמיסדים והשתלם גם בהשכלה צרפתית, וביחוד הושפע מרוח הגבורה והזוהר של ידידו מילדותו ובן-דודתו אבשלום פיינברג .

בהשפעת אבשלום הצטרף לחבורת "נילי" לשם פעולה ממשית למען שחרור המולדת והכנסת הענין היהודי לקשרי המדיניות הגבוהה שתחלוש על גורל עמים וארצות,

בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה עבד במשרד היקב של ראשון לציון, וקציני המחנה הצבאי הטורקי שחנה אז במושבה היו מבקרים ביקב ונעמן הנעים להם את ביקוריהם בכיבוד מהמשקאות הטובים ובשיחותיו של איש משכיל בצרפתית צחה. בין מכריו הקצינים היו כאלה שבסתר לבם התרעמו על המיניסטרים אנוור פחה זטלעת פחה, שמכרו את המולדת למכונת-המלחמה הגר

מנית, ומשנכנס יין יצא סוד והיו שופכים את מרירות לבם בשיחות עם נעמן, ואגב היו מוציאים מפיהם ידיעות על המצב בחזית, באספקה, בציוד ובתחמושת, על תנועות הגדודים וטורי ההובלה ועל תכניות המפקדה והכנותיה, - וכל הידיעות האלה, יחד עם הידיעות שאספה חבורת "נילי" בדרכים אחרות, הועברו באמצעות הקשר החשאי דרך חוף עטלית אל המפקדה הבריטית שבמצרים.

כשנספה אבשלום פיינברג במדבר בדרכו למצרים לא יכלה שרה אהרנסון, מנהיגת כל פעולת "נילי", לגלות לנעמן את דבר האסון, כי בהיות נפשו קשורה בנפש אבשלום היתה ידיעה זו עלולה למוטטו עד כדי שלא יוכל להסתיר את כאבו. בכל פעם שדרש מאת שרה אות-חיים מאבשלום בכתב-ידו, היתה דוחה אותו באיזו אמתלא, אך הוא לא נרגע ודרש שיעבירוהו באנית הקשר למצרים כדי שיברר שם את תעלומת אבשלום מפי אהרן עצמו, כי לבו הגיד לו שאבשלום כבר אינו בחיים. שרה ויוסף לישנסקי הסבירו לו, שבהיותו תושב קבוע בראשון לציון ונפגש בקביעות עם קציני הצבא עלולה יציאתו מהמושבה לעורר חשדות, ומה גם מאחר שבישוב כבר מתלחשים

על פעולות "נילי" ויש ההוגים להם איבה. וכשעמד בתוקף על דרישתו לסדר לו נסיעה למצרים הבטיחו לו להעביר את הדרישה לאהרן ולבקש את הכרעתו. למראית עין קיבל עליו את הפקודה, אך בסתר לבו הגה תכניות ללכת מצרימה בדרך היבשה בעקבות אבשלום בלי ידיעת חבריו, כי הציק לו החשד האיום, שיוסף לישנסקי, שלפי ידיעת נעמן נלוה לאבשלום בדרכו האחרונה, הוא שסילק את אבשלום בדרך... ואשר על כן מסתירים ממנו את האמת בזדון. וכן חשב, שבביקורו האישי במצרים יוכל למסור למפקדה הבריטית שפע של ידיעות צבאיות בכמות ובאיכות גדולות הרבה יותר ממה שהחבורה שולחת בכתב.

הוא מסר לשרה את רשימותיו האחרונות, שהכילו ידיעות מפורטות עד סוף אוגוסט 1917 על המצב בחזית ועל יחידות הצבא בכל ארץ -ישראל וסוריה (ידיעות, שהיה להן ערך רב בהכנת התכניות להתקפה הבריטית המוצלחת על חזית עזה-באר-שבע שבאה לאחר חדשיים). כן העביר לעטלית קצין-מטה טורקי ממוצא אלבני, שמתוך שיחות נתברר לו שקצין זה אין לבו שלם עם מטרותהמלחמה הטורקית והוא הוגה בסתר חיבה לגבור הלאומי האלבני אסעד ביי. נעמן הצליח לשדל את הקצין הזה, שלפני ימים מעטים סייר את החזית בלוית גנרל טורקי וידע את כל סודותיה, לערוק מהצבא, להשאיר את מדיו על חוף הים, כאילו טבע בעת רחיצה בים, ולעבור באניתהקשר אל המפקדה הבריטית שבמצרים ולמסור לה את ידיעותיו. (ואכן באניה האחרונה שלפני גילוי קשר "נילי" הועבר קצין זה מצרימה).

אחרי סידורים אלה חשב נעמן, שמילא את חובתו כהלכה ומעתה מותר לו לרדת מצרימה בניגוד לפקודת שרה, בתקוה שדרכו זו תהיה לתועלת להחשת הנצחון ושחרור הארץ והישוב מהנגישות הטורקיות הכבדות מנשוא, והעיקר - שיראה את אבשלום, או לפחות יקבל ידיעות ברורות על גורלו.

בערב ראש שנת תרע"ח יצא נעמן בלוית מכר בידואי דרומה, לעבר המדבר שבלע את אבשלום. לבו שותת דם על עזבו את משפחתו אשר אהב ועל הפירו את הפקודה, אך שבועת-האמונים לחיים ולמות, אשר נשבע לאבשלום בילדותו, לא נתנה לו מנוח וגברה על הכל.

בקרבת עסלוג' תקפו מכאובים את נעמן. נכנס לאהלבידואים משבט אל-עזזמה עם בן-לויתו הבידואי וביקש מים לשתות. הבידואים, שהיו שכירי השלטון הצבאי הטורקי, התנפלו עליו במכות ומסרוהו לצבא והובא לכלא בבאר-שבע. שם חקרוהו שלשה ימים בעינויים והוא עמד על טענתו, שנסע אל הדרום לקנות שעורים, ושהקולונל עלי פואד ביי, מפקד הדיביזיה ה-25 בהוג', הוא מכירו וידידו. אז שחררוהו למראית-עין באמרם, שידידו הנ"ל מזמינו אליו. הקולונל ואנשיו קיבלוהו בשמחה מדומה, עשו משתה לכבודו והשקוהו משקאות משכרים. תוך שתיה לכד אותו הקולונל בדברי מרמה, כאילו הוא נוטה בלבו לאנגלים, וכך הוציא מפיו של נעמן הבטחה, שיעזור לו לעבור אל האנגלים ושם יתקבל בסבר פנים יפות... בינתים נשלחו לנעמן מביתו בגדים נקיים, ללבוש במקום הבגדים שישב בהם בכלא, ובחיפוש שנערך בכיסיהם נמצא פנקס קטן ובו רשימות על העבודה ב"נילי'',

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2289). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2289