Volume 5

Page 2298

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

פית. עד מהרה החל חופר במכמני השיר המזרחי, משירי עדות המזרח בירושלים, דולה מתוכם את הצלילים שנראו לו כמתאימים להחזרת עטרת המוסיקה העברית העתיקה ליושנה, מחבר אותם מחדש במקצב המוסיקה

המערבית, וכך יצר ניגונים בעלי גוון מזרחי נוחים ל"עיכול" גם ליוצאי אירופה, וכן שירים חסידיים מגולת אירופה שנתחבבו גם על בני עדות המזרח, ובזה יצר מיזוג שבטי ישראל בעולם הצלילים. ארגן וניהל אולפן לזמרה של בנות עדות המזרח. ניהל מחלקה קונצרטית לפסנתר ב-1926 במוסד "בית לוויים". ניהל את החלק המוסיקלי בצעדיהם הראשונים של כמה תיאטרונים ובסטודיה של התא"י למ. גנסין (ב-1927). חיבר את המוסיקה לשמונה מהצגות התיאטרון לילדים. חיבר למעלה מ-700 מנגינות לשירי-עם, שירי ילדים ונוער, פואימות למחול ותזמורת, 24 וריאציות סימפוניות לתזמורת על נושאים מסורתיים, אופרה קומית "מגילת אסתר", ועוד ועוד. במנגינות שחיבר ליצירות המשוררים העבריים (בין השאר כ-50 מנגינות לשירי-הילדים של ביאליק, 15 מנגינות לשירי טשרניחובסקי), הצליח להבליט את צפונות השיר, את הרקע ואת האוירה, ולתת ביטוי לשאיפות התקומה, למאמץ החלוצי, לנוף הארץ ולהוי המסורתי רב-הגונים והחדיש כאחד, בחינת "כל העם רואים את הקולות". גם בביצוע עשה גדולות כפסנתרן על הבמה וברדיו כאחד. בשנות 19291937 ערך עם חניכות אולפנו כמה מסעות קונצרטים בתפוצות הגולה באירופה ובאמריקה וכבש את הלבבות למוסיקה הישראלית. בספטמבר 1947 השתתף בכינוס עולמי למוסיקה ולפולקלור של העמים בפאריס והפגין בהצלחה את הזמר הישראלי, הופיע שם בקונצרטים מיצירותיו וניגן גם בפני פליטי היהודים. משם הוזמן למסע קונצרטים בארה"ב ובשתי שנות שהותו שם זכה להצלתה רבה בהופעות בקונצרטים, בשידורים ובהקלטות ולפרסום טוב ליצירתו ולעמו.

בתו נעמה מאשתו הראשונה, הזמרת ברכה צפירה (בת תימן, מחביבות אולפנו), היא זמרת ופסנתרנית. אשתו השניה, הזמרת אהובה צדוק, מפיצה את שיריו בקונצרטים.

יעקב זרובבל

נולד בז' שבט תרמ"ו (14.1.1886 לפי הלוח הישן) בפולטאבה שבאוקראינה, בן זקונים לאביו ר' אפרים אהרן ויטקין (שו"ב, סופר סת"ם ומשרטט כתבות על מצבות, מהמלמדים המעולים שבעיר: מחסידי הרבי יוחנן טברסקי מרחמסטריבקה, שקדן בתלמוד ובזוהר) מאשתו השניה חיה פריידה טויבה לבית קריינין , שקראו לה בקיצור "פרוימאריכע" (אשת אפרים אהרן). בגלל חולשת האב לעת זקנה (בהולד יעקב כבר היה כבן ששים) נרתמה האם לעול הפרנסה והיתה אופה לחם וחלות (חלותיה נתפרסמו לשבח ואף שר הפלך היה מזמין מהן בכל שבוע) ונוסף לכך היתה מארחת בביתה לפי פתקאות מאת ועד הקהלה (מעין "הכנסת אורחים") עוברי-אורח שלינתם ומזונותיהם על חשבון נדיבות הציבור (מחזרים על הפתחים, אוספי כספים להכנסת כלה ולשיקום עיירות שנחרבו בשריפה, מחברים ומגידים, משולחים ממוסדות ומכוללים בא"י ומישיבות וחיילים יהודים בצבא הצארי לסעודות כשרות בשבתות ובחגים), והילד יעקב היה שומע את שיחותיהם וקולט ידיעות על "עולם ומלואו".

למד תורה מטובי המלמדים ואביו הוסיף לו מנות באגדות התלמוד והזוהר, וחוץ מזה בלע ספרי נוער מהספרות העולמית בתרגום רוסי ומספרות אידית שהיתה פופולרית בימים ההם, ואח"כ גם מהקלאסיקונים רת ספרותית, ואף התחיל לנהל יומן בעברית ולחבר ברוסית ובאידית בספרות יפה, בפובליציסטיקה ובבקו

ברוסית סיפורים, שירים ליריים ומאמרים וערך ירחון של נערים מתלמדים. הסופר הרוסי קורולנקו, שקרא מביכורי כתיבתו יעץ לו לעבור לאידית, וכן עשה, ואף הסופרים אז"ר וא. ל. לוינסקי עודדוהו להמשיך בכתיבה.

משנתיתם בגיל 12 מאביו נאלצה אמו להכניסו ללימוד חנם בתלמוד-תורה הצבורי, שהלימודים הכלליים נלמדו בו ברוסית (בין מוריו היו אז"ר ומרדכי אזרחי קרישבסקי). משאמרה אמו לשלחו לישיבה הודיע על רצונו ללמוד מלאכה, ואחת ארבע שנות לימוד נגרות וחרטות בביה"ס המקצועי שליד הת"ת הוסמך בתעודת

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2298). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2298