Volume 5

Page 2386

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

באחד הלילות התקדמה קבוצת צעירים לעבר אוהלי קדר, הנטויים בואדי המשתרע בצפון טבריה, בגבולות מגדל וגינוסר. כולם היו חמושים כהלכה והתקדמו מערבה, ע"י אוהל נטוי באמצע המחנה, עמדו הבחורים, כל הקבוצה נשארה במקומה...

אברהם רזניק ונושא כליו התפרצו פנימה - לאוהל. אור פנס החשמל האיר את היריעות וסנוור את עיני הישנים...

אבו אחמד נתעורר משנתו, אף בניו שנמצאו באוהל אחר נבהלו מתוך תרדמתם ובין רגע הספיקו לברוח והמבוכה השתררה באוהל ומסביב.

האתה הוא אבו-אחמד ? שאל אותו אברהם.

כן, אני הוא ! מה רצונך באישון הלילה ?

באותו רגע אמר הבידואי לתפוס בחרבו. אברהם הכהו בזרועו, והחרב נפלה ככלי חרס...

אבו-אחמד נסה לקום, אך מהלומות קשות נתכו עליו בשפע... כמה מנשיו זרקו עצמן עליו וחיפוהו בגופן. בגופן.

אברהם פנה לאבו-אחמד ואמר: ידיעות ממקורות נאמנים מוסרות, כי אתה עומד בראש הגנבים והשודדים ברכוש יהודי, לפיכך, באנו להזהירך הפעם... אחרת דמך בראשך!

עם תום האזהרה פנה אברהם אחורה וביחד עם חבריו נעלמו מהמקום.

למחרתו נאסרו כמה מאנשי מגדל ע"י המשטרה בתור חשודים בפעולות העונשין נגד אבו-אחמד.

במלחמת ישראל נגד התוקפים הערבים, השתתף בקרבות בגליל, ונפל על משמרתו במנחמיה, ביום ו' אייר תש"ח (15.5.48) ונקבר ביבניאל.

רפאל אבולעפיה

נולד בראשון-לציון, י"א ניסן תרנ"ג (28.3.1893).

לאביו שלמה (ראה כרך א' עמוד 491) ולאמו רבקה בת יעקב פרץ פריימן .

מצד אביו - חטר מגזע תלמודים, מקובלים ופייטנים מפורסמים בספרד ורבנים מופלגים, משרתי צבור אשר מהם כהנו פאר בתקופות שונות בראש הרבנות בירושלים ובערי ארץ-ישראל הקדושות האחרות וארצות השכנות. מתוכם יצא בונה העיר טבריה מחדש הרב חיים אבולעפיה מאיזמיר, שהוזמן ע"י השייך טאהר אל-עומר "מלך הגליל" (בשנת ת"ק - 1740 ושהחזיר את עטרת תפארתה ליושנה לפני יותר ממאתיים שנה.

סבו, מצד אמו - היה אחד מעשרת מיסדיה של המושבה ראשון-לציון בשנת תרמ"ב (1882), והוריו שלמה ורבקה - היו ממיסדי "אחוזת בית" - היא "תל-אביב" (1909) ושמותיהם חרותים בראש רשימת המיסדים על מצבת הזכרון למיסדי העיר בשדרות רוטשילד.

את השכלתו קיבל בבית הספר היסודי של כי"ח ובגמנסיה הצרפתית ביפו.

לפני גמר למודיו נתיתם מאביו (תרס"ט) שהשאיר

את אמו עם שמונה ילדים - והוא בכורם. מיד יצא לעבודה במקומות שונים.

מ-1911 ועד 1914 היה מורה לצרפתית ולערבית במושבה נס-ציונה.

עם הכרזת המלחמה העולמית הראשונה בשנת 1914 חזר לתל-אביב ונתמנה ע"י הרשות התורכית למנהל הדאר הראשון בתל-אביב.

היה בין מיסדי וראשוני המכבי בא"י ומפעיליה.

כשהחלו ימי הנגישות והרדיפות של גנראל ג'מאל פשה, מושלם הצבאי של סוריה וא"י, ועוזרו : חסן ביי, מושל יפו, בישוב העברי וגירוש הנתינים הזרים לחוץ-לארץ נגעו לבו מחזות הגירוש האכזריים, והחליט לא לשרת בצבא התורכי, שונא עמו. ויצא בחשאי את

הארץ למצרים. באלכסנדריה התרכזו אז רוב המגורשים מא"י, ביניהם אנשי צבור וצעירים רבים. המצב בא"י עורר בהם תסיסה ורצו לעשות דבר מה, והנה צץ ועלה הרעיון לסדר גדוד של חיילים עברים אשר יחד עם הצבא הבריטי ילחם בתורכים ויגרשם מא"י. גדוד זה נוצר בעיקר ביזמתם של זאב ז'בוט נסקי ויוסף טרומפלדור ונקרא בשם "גדוד נהגי הפרדות", ZION MULE CORPS לגדוד זה התנדב מיד עם התכוננו ונשלח אתו לגליפולי (תורכיה) בתור רב-סמל גדודי.

בגליפולי נפצע ונשלח לריפוי חזרה לאלכסנדריה.

הקולונל פטרסון , מפקד הגדוד הזה - בספרו "עם הציונים בגליפולי" כותב באחד הפרקים את הדברים האלה : "למחרת חניתנו במקום החדש התחילו התורקים להפגיזנו בשלחם פגזים לעברנו. בבוקר אחד ביושבנו תחת עץ זית ענף שרק פתאם כדור שעבר בין ראשינו ומעך את זרועו של הרב סמל שלי אבולעפיה שעמד על ידי ורשם את הוראותי. עלי לציין כאן שהר. ס. אבולעפיה מאן להחבש כל עוד הפצועים האחרים שפצעיהם היו יותר רציניים לא קבלו את טפולם." בשובו לאיתנו, הועמד בראש משרד הגדוד במצרים עד פזורו.

בתקופה זו בא מא"י למצרים קרובו אבשלום פיינברג, בן הבילויי ישראל פיינברג (ראה את הערכים שלהם

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2386). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2386