בהצנעת מפעלו הפליג עד כדי כך, שבעת יסוד ביתהחרושת לזכוכית בטנטורה ביקש מדיזנגוף , שיטע מסביב למפעל עצי אקליפטוס מרובים ככל האפשר, לבל ידקור המפעל עינים רעות...
מעטה הסודיות של כוונותיו הועיל אך ורק כלפי מנהיגי הציונות, שרק מאז ההכנות לקבלת "הצהרת בלפור" ואחרי כן נתגלה להם מדיבוריו, ובעיקר ממעשיו, שבעצם הנו והיה ציוני מדיני על כל פנים לא פחות מהם, ואילו אותו הגורם, שבעיקר מפניו רצה להסתיר את ציונותו, השלטון הטורקי המרכזי, עמד עליה מאליו עוד זמן רב קודם לכן. כפי שנתגלה מגנזי הארכיונים הממלכתיים בטורקיה הבין השולטן עבד אל-חמיד מפעולות הבארון ביצירת גושי-מושבות מתרחבים והולכים על גבולה הצפוני של הארץ, בגליל, בשומרון וביהודה ובתמיכה במוסדות ובמפעלים שונים לחיזוק הישוב היהודי בארץ, כי מגמתו היא להניח יסוד למדינה יהודית, ואף המוני הערבים שבסביבות המושבות הזכירוהו בכינוי "מלך היהודים". ואכן היתה לו הופעה ועמדה מלכותית, לא פחות מאשר לשליט של מדינה רבונית, ולרגל ביקוריו בארץ קיבלוהו אף פקידי השלטון בכבוד מלכים אך בשלבים העליונים של השלטון עקבו את פעולותיו בחשדנות, וכשביקשה רעיתו רשיון ליסד בית חולים בצפת, סחבו השלטונות את הענין בשאלות-סרק ובדקדוקי חומרה ביורוקרטית - לפי הוראה סודית של השולטן עצמו - במשך שנה וחצי, עד שלא יכלו למצוא עוד שום פתחון פה למניעת הרשיון. כדי לגמול את אנשי המושבות מהתודעה של סמיכה על שולחנו של נדיב ועל אוצרו הבלתי-נדלל, העביר בראשית שנת 1900 את ניהול מושבותיו ומפעליו בארץ לידי חברת יק"א, שתתקשר עם כל מתישב בחוזה, שיגדיר את אחריותו לפרעון ההשקעה במשקו. לפי תנאיו עם החברה נוסד בהנהלתה המרכזית ועד מיוחד לעניני ארץ-ישראל (אליו הועברו גם עסקי העזרה של יק"א למושבה משמר הירדן ועזרתה החלקית למושבות גדרה, רחובות, נס ציונה וחדרה, שעסקה בהן מקודם), שהבארון היה יושב ראשו, ואף 14 מיליון פרנק מסר לחברה להשלמת שכלולים שהתחיל בהם בניהול עצמי. אח"כ העביר את- יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב לרשות המתישבים שהתארגנו ב"אגודת הכורמים" והצטרף בתור שותף (להפסד ולא לרווח) לחברת "כרמל" שנוסדה למכירת היינות בעולם, ובמשך הזמן פרעו הכורמים את מחיר היקבים ונעשו בעליהם. הפקידות צומצמה ועצמאותם של האכרים גדלה והלכה עם גידול האחריות למשקיהם. אך לצרכי צבור המשיכה החברה לתמוך במושבות (מכספי הבארון). הפקידות החדשה של יק"א, בהנהלתו של חיים מרגליות-קאלוואריסקי (ראה כרך ג', עמוד 801) גמרה את קנית כ-60 אלף דונם בגליל התחתון, שהתחילה בה פקידות הבארון, ונוסדו שבע מושבות חדשות לפלחה, בעיקר בשביל בני אכרים ופועלים ותיקים (למטרה זו יסד הבארון עוד מקודם את מטולה, שהציבה את גבול ישראל בקצה הצפון). במשך הזמן גברה בתנועה הציונית המגמה המעשית על המדי נית, וכך גברו ההבנה ושיתוף הפעולה בין ההסתדרות הציונית ובין הבארון, ובחות סג'רה ניתנה הכשרה חקלאית לחלוצי העליה השניה ושם נוסדו "השומר" (1907) וה"קולקטיב". החקלאי הראשון.
ארבע פעמים באו הבארון ורעיתו לבקר בארץ לפני מלחמת העולם הראשונה: א) בז' באייר תרמ"ז (24.4.1887), ב) בי"ג באייר תרנ"ג (9.4.1893 - אז בא באנית-הטיול הפרטית שלו ועלה ליבשה על אדמתו בחוף טנטורה), ג) בי"ד בשבט תרנ"ט (25.1.1899 אז הודיע על כוונתו למסור את מושבותיו לחברת יק"א, ובגלל מחלתו באותה שנה בקיץ נדחה הדבר עד ראשית 1900; אח"כ, בכ"ה באייר תרס"א - 14.5.1901 קיבל בביתו את משלחת חובבי ציון והישוב, שביקשה ממנו למסור את הנהלת המושבות לידי תושביהן, אך הוא הודיע ברורות, שאין בדעתו לקבל עצות ודרישות איך לנהל את עניניו, - וגם הפעם הצדיקוהו התוצאות), ד) בי"ז בשבט תרע"ד (19.2.1914). שלא כמו בביקוריו הקודמים, כשקידמו את פניו בבקשות ובתלונות, שבע הפעם נחת, כשמצא ישוב חי ומשגשג, עיר עברית חדשה, שפה עברית חיה, ואז הביע את צערו שאינו יכול לדבר עברית עם התושבים וילדיהם, ואגב נודע אז מפליטת פיו, שב"מלחמת השפות" בקשר לשפת ההוראה בטכניון עזר גם הוא מאחורי הקלעים לנצחון העברית בישיבת הועד המנהל של הטכניון. אז הבטיח לשלוח לכאן בשנה הבאה את בנו בכורו יעקב (גיימס) , שידבר אל הישוב בלשונו העברית, אך בגלל "סיבות בינלאומיות" נתאחר הביקור בשנים אחדות.
משפרצה מלחמת העולם בסוף קיץ 1914 נפסק המגע בין הבארון ובין הארץ בשל מצב המלחמה בין צרפת ובין טורקיה, אך מפעלו של הבארון כבר עמד איתן בסערה הגדולה, ועזרתו ניתנה לפליטי הארץ שמחוצה לה, למאמצי ראשי הציונות להבטחת זכויות העם העברי על הארץ אחרי המלחמה, ובעקיפין אף לישוב עצמו. בעיצומה של המלחמה נוסדו נקודות-ישוב קיבוציות של חלוצים ואנשי "השומר" על אדמת הבארון בגוש מטולה (תל-חי, חמרה, כפר גלעדי), והשפעתו המוצלחת של קאלוואריסקי על המצביא ג'מאל פחה ויתר ראשי הצבא למען ריכוך היחס כלפי המתישבים היהודים בגליל העליון היתה לא בכח קסמו האישי בלבד, אלא מתוך הכרת השליטים הללו, שקאלוואריסקי הנו נציגו של הבארון רוטשילד , וכדאי לא לקלקל את היחסים עם רוטשילד , באשר מלחמה באה ומלחמה חולפת, וממלכת-רוטשילד לעולם עומדת... בינתיים פעל הבארון עצמו בעזרה לפרופ' ח. וייצמן ולנחום סוקולוב ביצירת קשרים עם מדינאים צרפתיים ובריטיים למען השגת הכרת המעצמות בזכות עם ישראל על ארצו, וכן בהשפעה על גדולי הצרפתיים מגזע ישראל, שלא יפריעו בהתנגדותם לתחית הלאומיות היהודית, שהם לעצמם כבר ויתרו עליה וחששו מפניה לערעור מעמדם בתור צרפתים גמורים... וכשכבשו צבאות הברית את דרום הארץ בא עם "ועד הצירים" של ההסתדרות הציונית בנו של