פות איטליה למלחמה לצר גרמניה נפסק ביצועו של מו"מ זה.
באותו פרק זה החל כותב ב"הד-ירושלים" שבעריכתו של מר שלום שורץ (כרך א', עמוד 516), בכנוי זאב אבינוער . כן השתתף בהרצאות ב"קול ירושלים", והרצה על כמה אישים שהופיעו אז בחדשות-העולם.
כאשר לורד גורט התמנה כנציב עליון בארץ-ישראל הוא נפגש עמו, ובעקבות השידור עליו ב"קול-ישראל", ניסה לחדש את אקטואליותה של פניתו למלך בריטניה בדבר לימוד חינם באוניברסיטת לונדון. לורד גורט הבטיח לו לקיים את בקשתו, אולם הוא חלה, עזב את הארץ, ושוב לא יצא מכל הבקשה דבר.
עם התגברות פעילות מבצעי האצ"ל בארץ, החל להיות מבוקש ע"י השלטונות הבריטיים, אך הצליח להתחמק ממאסר. ב-1946 התמנה כמזכיר הצה"ר ברמתגן, ולאח"כ - מזכיר "לאסירינו" בסניף רמת-גן, האגודה שטפלה במשפחותיהם של האסירים הפוליטיים.
באותו זמן החל לכתוב בעתונות היומית ובעיקר ב"המשקיף", בחתימת זאב קרמר, גנגן וכו'. עם הקמת המדינה התגייס לצה"ל, אך שוחרר בדרגת רב-סמל פלוגתי לבקשת העתון. שימש כסופרו הפרלמנטרי של "המשקיף" במועצת המדינה הזמנית ובו בזמן גם כסופר "מעריב"- ב-1949 עבר ל"ידיעות אחרונות" ומשמש בו זה שש שנים כחבר המערכת והסופר לענינים ציבוריים.
היה מראשוני העתונאים שיצאו למחנות העצורים היהודים בקפריסין ולווה את אנית המעפילים חזרה למולדת. שימש כסופרם הכלכלי של ה"מערב" ו"יזמה".
בדצמבר 1949 נשא לאשה את תהלה בת יהודה קרוגמן ועבר לגור ברמת-גן. בעזרת משרד הבטחון פרסם סידרה ארוכה של רפורטאג'ות על חללי מלחמתהעצמאות בשם "איך נפלו גיבורים". כן כתב סדרה סנסציונית על הנעשה בקרב הקומוניסטים בישראל, שזכתה לתרגומים רבים בעתונות אמריקה וצרפת.
גילה את ארבעה עשר הילדים שנולדו ביום הקמתהמדינה במרחב דן, וביזמתו שכנע את ראשי עיריות תל-אביב (ישראל רוקח), רמת-גן (אברהם קריניצי) ופתח-תקוה (פנחס רשיש) להעניק לילדים המאושרים תעודות כבוד, וחינוך חינם עד האוניברסיטה. יזמה זו זכתה להערכה בכל העתונות היומית העברית לכל גווניה (זולת "קול העם" הקומוניסטי).
חיבר וערך חוברות-הסברה למען הסתדרות הציונים הכלליים ("10 שנות מבצעים", "לרוחב ולעומק" ועוד). במשך הזמן פורסמו על-ידו למעלה מ-1100 רפורטאג'ות ומאמרים ב"הירדן", "הד-ירושלים", "מעריב", "ידיעות אחרונות", ה"מערב", "יזמה", "היינט", "תפריט", בטאונים מוניציפאליים בפתח-תקוה ורמת-גן והוצאות חד-פעמיות אחרות.
משמש כעורך הירחון "ידיעות-עירית רמת-גן" (תפוצה בעלת 15 אלף גליון), עורך הרבעון "למרחב", סופרו הצבורי של עתון הערב הגדול "ידיעות אחרו נות", ומשתתף בשבועונים "היזמה" "חיי-שעה" ובחוץ-לארץ.
נצל בנס מטבח מעלה-העקרבים, כאשר נסע מתלאביב לאילת בשליחות עתונאית באוטובוס הטראגי. ברגע האחרון ממש, עלה באילת על אוירון, ובצורה כזו ותר על מקומו באוטובוס שחזר תל-אביבה, ושנוסעיו נרצחו ליד מעלה-העקרבים. אחרי כחודשיים נצל שוב בנס, מאסון מעגן, כאשר ישב ליד ראש הממשלה מר משה שרת, במרחק של כחמשה מטרים מהמקום בו נהרגו 17 מהנוכחים, ע"י נפילתו של המטוס בעצרת לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין.
עם צאתו של מר דוד בן-גוריון לשדה-בוקר, היה העתונאי היחידי שפרסם סידרה ארוכה של רפורטאג'ות של שיחות-חולין עמו. עומד להוציא לאור את מבחר מאמריו ורשימותיו בשם "2000 יום ויום".
כנויו העתונאיים שהופיעו ב-14 עתונים, שבועונים, דו-שבועונים וירחונים שונים, הם: ז. קרמר, ז. אבינוער, ז. תגר, ז. כנען, עמנואל כספי, וילי גר, א. זאבי, זאב-זאב, בן-המושבה כנעני ולפידות.
בנו: מירון זליג.
אהרן (מורחי) לוי
נולד בצנעה (תימן) בשנת תרנ''ח (אוגוסט 1898). לאביו יוסף ולאמו רומיה בת יעיש קנדיל. קבל חנוך מסורתי בתימן, ובבית ספר איטלקי במצרים.
בשנת 1911 עזב את תימן והתישב במצרים ועבד שם בתור מסגר עד שנת 1922.
ב-1914 התגייס באלכסנדריה לגדוד העברי של גליפולי ושירת בגדוד במשך שנתים.
בשנת 1922 נסע בשליחות להעברת היתומים מתימן לא"י.
מראשי התאחדות התימנים בא"י משנת 1922. עבד בארץ בתור מסגר.
הקים בית בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב.
בשנת 1923 נשא לאשה את חנה בת זכריה הלל (קובאטלי) ממחנה יהודה שע"י פתח-תקוה.
בסוף 1926 נסע לארצות הברית ופתח שם ביתמלאכה לצורפי זהב. בין לקוחותיו - מלכי ערב.