נוב, "אנשי פאנפילוב" מאת א. באק, "כיתתי" מאת פ. ויגדורובה.
נשא לאשה את שושנה בת אליעזר ורחל שיינוק (ילידת יבנאל בגליל התחתון, בת לאכרים ותיקים ממיסוי המושבה. נפטרה בחליה בשדה נחום בכ"א חשון תשי"ד. בת 41 במותה. (ראה את הערך שלה בכרך זה).
צאצאיו: שולמית, חיים-דוד.
דב (אריך) מוזס
נולד בברלין (גרמניה), בשנת תרנ"ו (29.6.1896). לאביו אברהם ולאמו שרה .
קבל חנוך מסורתי וכללי.
היה פעיל בארגוני הנוער הציוני ("קלוב הרצל") ומוסדות צבוריים שונים בגרמניה.
עסק במסחר טקסטילי.
בשנת 1922 בקר בפעם הראשונה בארץ.
בשנת 1924 עלה לארץ להתישבות קבע. בהתאם לרעיונו לארגן התישבות קבוצית באמצעים פרטיים, שתהיה מבוססת על חקלאות משולבת בתעשית טכסטיל ליצוא, רכש יחד עם קבוצת חלוצים מהולנד שטח אדמה מידי חברת "גאולה" באדמת אבו-קישק, ובשנת 1925 יחד עם חלוצים אלה יסד את המושבה "רמתים" ועבר לגור שם.
בשנת 1927 יצא להולנד לקבל הלואה לביסוס המושבה. בעזרת קרן היסוד בהולנד הצליח בשליחות.
בשנת 1928 נשא לאשה את אלזה בת בנימין פרנקל (נפטרה בתל-אביב, כ'אלול תש"ט (14.9.1949) ונקברה ברמתים. עלתה אף היא כחלוצה לארץ (נולדה בליסהפוזן, גרמניה, 2.5.1893) ושתפתה את עצמה לרעיון בעלה ולביצועו. ביתה היה פתוח לכל העולים, וקבלו עצה, עזרה ועידוד. ביחוד עזרה לנשי העולים במתן עצה והדרכה בצורת החיים החדשה, בסידור משק ביתן ובהדרכתן בעבודות של ענף הלול וכו'.
במלאת 10 שנים למותו ו-5 שנים למותה של אשתו התכנסו בטכס האזכרה שערכו אנשי "רמות השבים" עם הישובים השכנים ביום (3.10.54) כדי להביע את הערצתם ותודתם העמוקה לשני האנשים האלה שעשו רבות להקמת הישובים: "רמתים" (1925), "רמות השבים" (1933) ו"רמת-הדר" (1938).
מדברי הא' הורביץ ממועצת "רמות השבים" בטכס האזכרה: מוזס היה אחד הראשונים מציוני גרמניה שעלה ארצה (כנ"ל) ושמר על הקשרים עם חבריו גם אחרי עליתו ארצה. כאשר בשנת 1933 ערערה המהפכה הנאצית את מצב היהודים בגרמניה והעליה התחילה, נתפס מוזס בכח אלמנטרי לתפקיד הנעלה, להשריש את העולים בארץ ולהעביר אותם לחקלאות. שאיפה זו השתלבה עם הנכונות הנפשית של העולים שחלקם הגדול היה חדור הרעיון הציוני. הם רצו להתחיל את חייהם מחדש ולהשתקע בכפר.
כבר בקיץ 1933 נוסד ועד היוזמים המורכב מהחברים: רוזנוב, קיבה, רוזנפלד ואריך מוזס . ביום 27.10.33 פורסם הפרוספקט על ייסוד ארגון "עין-חי'', וכבר ביום 17.10.33 הונפה לראשונה האת באדמה שנושאת עכשיו את השם "רמות השבים". מבין חברי ועד היוזמים היה מוזס היחידי שידע את תנאי הארץ והחקלאות וכך רבצה כל העבודה להקמת הכפר חוץ מבחירת מועמדי ההתישבות על שכמו. בתוך עבודה זו נראתה ובלטה אישיותו המיוחדת במינה.
התנופה האידיאליסטית שהיעוד הכביר השרה עליו התמזגה בו עם שקול ריאליסטי של כל פרטי הבעיות. הכח הדינמי של מזגו דחף אותו קדימה בדריכות מתמדת ואיפשר לו להתגבר על הקשיים המרובים שעמדו כאבן נגף בדרכו על האדמה החדשה. הוא ריתק את המתישבים שנכנעו ברצון להנהגתו. גם אם רבו אתו בדיונים על פרטים הכירו ברצונו הטהור ונסיונו הרב.
הוא היה איש החזון היוצר שמלא את החלל הריק של שטח ההתישבות החדשה בבתים, במשקים, גני-ירק והחזון הזה נתן לו את היכולת לתכנן תכנון מקיף ומדויק, כושר עבודתו שנראה כבלתי מוגבל ומרצו התקיף הכשיר אותו להוציא לפועל ולהפעיל לבד את כל פרטי הפרטים של מפעל כה רב-גוני כמו הקמת ישוב חקלאי חדש. הוא קנה את האדמות, ערך את החוזים עם הקבלנים, קנה את התמרים, דאג להספקת מים ובנית הבריכות. כל העבודה הזאת עשה מתוך אידיאליזם ולא חפש ריוח. התמורה שקבל עבור עבודתו לא הלמה את היקף עבודתו ואחריותו.
גם במימון המפעל השתתף. הלוה הלואות, חתם על ערבויות ועל שטרות. הבין היטב לרוח העולים שבשבילם הוא בנה את הכפר, אחרי התמוטטות כל יסודות חייהם היו זקוקים לסעד ולעידוד. חשיבות מכרעת היתה בשבילם לא לשבת בטל, לא לחכות בחבוק ידים ולא לבזבז חלק ניכר של רכושם בשעת המעבר. הוא הביא את האנשים מחוסרי כל נסיון חקלאי, בלי שום הכשרה חקלאית למשקיהם. הוא רצה שירכשו את ידעותיהם מתוך העבודה בהדרכת מומחים. הם עבדו בעצמם בהקמת הבנינים, הלולים. השתכרו ולמדו.