וכך זכה להקים את הכפר על שלשים המתישבים הראשונים במשך שנה אחת.
רק עכשיו אנו יכולים להעריך נכונה את הישגו הגדול להקים כפר בזמן כה קצר, בעוד שחברות התישבות גדולות עם מנגנון מסועף זקוקים לזמן הרבה יותר ארוך לבנית ישובים.
היה בודד בעבודתו החקלאית, אבל מתוך הבנה עמוקה לצרכי הטיפוס החדש של המתישב ולצרכיו הכלכליים, קבע כעקרון יסודי של הכפר החדש, שכל מתישב צריך להיות חבר הקואופרטיב עם ההתחיבויות הרבות לקנות רק מהקואופרטיב את ההספקה, למסור לה את כל תוצרתו לשווק ולהכנע להוראות המומחים בכל ענפי החקלאות. נדמה לי, שגם במובן זה, בקביעת עקרון של אחוד כפר וקואופרטיבה חקלאית, היה הוא הראשון בשטח החקלאות הפרטית.
לא שכח שיש למלא את שאיפתו כבן-אדם לסביבה אסטטית וליופי. הוא דאג מראש, שהתמונה החיצונית של הכפר תהיה נאה, הבתים נבנו לפי תכנית, עצי נוי באופן משותף והמשקים הוגדרו כהלכה. מצא בפעולתו עוזרים פעילים. את התכנית ליישב עולים על יחידות קטנות בקרבת הכפר בעיבוד אינטנסיבי ביותר ערך חברו דוד טריטש (ראה כרך א', עמוד 353) ולהגשמת התכנית בענף גידול העופות דאג חברנו ויינמן עם נסיונו הרב וכשרונו הארגוני.
הישגיו פעלו רבות גם מעבר למסגרת הצרה של "רמות השבים" ו"רמת הדר". המספר הרב של הישובים של המעמד הבינוני קבל את הדחיפה המכרעת עם ייסוד "רמות השבים". העקרונות שנקבעו והוגשמו שם השפיעו באופן מכריע על המבנה החברי והמשקי של כפר שמריהו, בית יצחק ואחרים, והחוג הגדול של הכפרים השתופיים משתתפים היום בהערכתו של מפעלו של מוזס .
שלש המושבות החליטו לכבד את זכרו של מוזס ורעיתו: "רמות השבים" בהקמת קרן סטיפנדיות והקציבו לע"ע סך של אלף ל"י, אשר תפקידה לתמוך בבני הכפר השואפים להשתלם בחקלאות, ב"רמתיים" נטעו חורשה ומגרש ספורט לזכרם וב"רמת הדר" קראו לבית העם על שמם.
בתקופת המלחמה העולמית השניה עסק בהכנת תכניות לשיקום חיילים משוחררים.
הקשיים והמאמצים הגדולים הרסו את בריאותו ובה' תשרי תש"ה (22.9.44) בעודנו צעיר נפל על משמרו ונפטר בתל-אביב ונקבר ברמתים.
בניהם: בנימין, דוד .
יוסף סמל (זמל)
נולד בראשון-לציון, כ"ז חשון תרנ"ט (1899). לאביו ר' משלם זוסי זמל (ראה בכרך זה) ולאמו צפורה בת ר' שלמה פצ'ורניק-לרר. קבל חנוך בביה"ס העממי בנס-ציונה, בביה"ס עזרה ביפו, ולמד כתלמיד אקסטרני ונקבעה לו סטיפנדיה ע"י חברת "עזרה".
בשנת תרצ"ט נשא את הגב' רבקה בת ר' משה מאיר הויזדורף הרוקח מירושלים לאשה (ראה כרך ה' עמוד 2355). עבדה על-יד אביה בבית המרקחת "למען ציון'' אחרי גמרה את חוק למודיה בביה"ס התיכון. השתתפה כחברה בועד המפקח על ביה"ס. ממארגנות סניף הסתדרות נשים ציוניות, הנצ"כ ויו"ר הועדה שלו.
התעסקותו הקבועה פרדסנות ונשיא המועצה המקומית נס-ציונה בשנים 1949-51, חבר מועצת "פרדס" ומועצת "פרדס סינדיקט", 1936-1953 שימש כיו"ר הועד החקלאי בנס-ציונה, חבר הנהלת הלואה וחסכון בנס-ציונה, יו"ר הסתדרות הציונים הכלליים בנס-ציונה ומכהן בכמה ועדות צבוריות שונות.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהרעב איים על הישוב ואף על בני המושבות, היה פועל, שכיר יום, באגודת "נטעים" בחברתו של יוסף וייץ ברחובות. גילה הבנה רבה בעבודה החקלאית ונטל על שכמו את כל העבודות במשק אביו, בכרם הגפנים ובכרם השקדים ובפרדסים בסביבה. עם שוב אביו מבקוריו בקנדה ובארה"ב, גילה את אזני אביו על רצונו ותשוקתו