Volume 6

Page 2539

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ולפסוק מלקות לצעירים שנתפסו בהדבקות כרוזים. אצ"ל התרה והזהיר כי על "משפטים" כאלה יענה בשפטים ובשוטים. הבריטים היו אכולי "תסביך" הפרסטיג'ה. לוחמי המחתרת ענו את התשובה המתאימה. קצינים וסמלים הוכו ברחבי הארץ, ה"פרסטיג'ה" הבריטית היתה ללעג.

אולם חמשה נתפשו בפעולה זו. אליעזר קשאני, יחיאל דרזנר (דב רוזנבאום) מרדכי אלקחי, אברהם מזרחי (אשר נורה ונרצח ע"י הקלגסים) וחיים גולובסקי.

אברהם מזרחי מת מפצעיו השותתים, היתר עונו ענויים אכזריים, עורם נחתך, ראשיהם נופצו, לסתותיהם שוברו. אליעזר נפגע במיוחד. שתי ידיו נשברו וכאביו היו איומים.

ואחר - בא ה"משפט", אליעזר, יחיאל ומרדכי "נדונו" למות. חיים , הצעיר ביניהם "נדון" למאסר עולם.

הם לא בקשו חנינה. הם לא הגישו "ערעור לפני מועצת המלך", הם לא חתמו על מסמכי בקשה. עורך הדין שהפציר באליעזר להתחשב בהוריו ובמשפחתו ובחייו ענה תשובה ברורה וכה אפיינית לו: "הצרה היא שאנו מרבים לחשוב על עצמנו וממעטים לחשוב על עמנו. לא אחתום".

תקופתו האחרונה היתה שרשרת של סבל עמוק ותהלה. כאביו עצמו, ידיו השבורות, ללא טפול, ללא תחבושת מתאימה, ענוהו ענויים נוראים. חבריו חרקו שן למראה יסוריו, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא שינה.

ימי בקורים. אבא ואמא מבקרים. הוא עושה הכל למען לא ידעו מה רבים כאביו. הוא מחייך אליהם. הם רואים את ידו הנפוחה, הם שואלים על מצבה. תשובתו - חיוך: "לא כלום". הוא מנועע את היד, כדי לשכנעם כי "הכל בסדר" ובאותו זמן נאנק ביסוריו. הוא אינו שוכח את הבית, מתענין במצב המשפחה, בכל. מבטיח כי הכל בסדר : "אל תדאגו, עוד יהיה טוב".

בתקופה האחרונה הוא מותקף שגרון קשה, אין הוא יכול כמעט לזוז, חבריו נאלצים להחזיק בו בצאתו אל תא הבקורים.

הועלה לגרדום אור ליום כ' ניסן תש"ז (16.4.47) בכלא עכו יחד עם דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר - בשירת "התקוה" על שפתיו.

באותו יום הוא הועבר לקבורה לצפת.

אליעזר לאוני (צופרפין)

נולד בעיר קובל (פולין),ז' באדר תרע"ב (25.2.12). לאביו ר' דוד צופרפין ולאמו לאה (מכאן השם לאוני, מלשון לאה).

ראשית חנוכו קבל ב"חדר", אחר כך למד בביתהספר היסודי ובגמנסיה "תרבות" שבעירו. מצויד בתעודת-בגרות גלה למקום-תורה - לאוניברסיטה המפורסמת שבקרקוב ולמד הלניסטיקה מפי ההליניסטן המפורסם פרופ' טדיאוש בוי-ז'לינסקי.

בשנת 1931 נשלח מטעם סניף ה"חלוץ" שבעירו לסמינריון העולמי של ה"חלוץ" בורשה. באכסניה זו שמע תורת הציונות והציונות-הסוציאליסטית, מדעי-חברה, הסטוריה יהודית וכללית, תולדות האמנות מפי ד''ר יצחק שיפר וד"ר מנחם שטיין , ומפי יצחק טבנקין ויצחק גרינבוים.

בהיותו בורשה ביקר במכון הגבוה ללמודי-היהדות והתאבק בעפר-רגליהם של גדולי-ישראל - הפרופ' שור ובלבן והד"ר מנחם שטיין.

עם סיום הסמינר נתמנה כמדריך בקבוצי ההכשרה שבפולין הקונגרסאית וזגלמביה.

באותם הימים התחיל לפרסם בכורי-רשימותיו ב"העתיד" - העתון המרכזי של הסתדרות ה"חלוץ"; בירחון "שבלים", שיצא בעריכת אהרן ליבושיצקי, בעתון הציוני "בדרך". כמו-כן פרסם מסה מקיפה על יוסף-חיים ברנר בבטאון "פועלי-ציון" - "באפרייונג ארבעטער-שטימע"

חבר למרכז "החלוץ הצעיר".

בשנת 1933 עלה לארץ.

עבד בפועל בפרדסי-רעננה. עם התקבלותו לעבודה כפקיד בקרן-היסוד עבר בשנת 1935 לתל-אביב. המשיך בהשתלמותו ולמד פילוסופיה מפי הפרופ', ש.ה. ברגמן וח. י. רות בשעורי האוניברסיטה שהתקיימו בימים ההם בתל-אביב. עם בואו העירה, התחיל לפתח פעולה צבורית-ענפה. בשנת 1935 פתח בפעולה חנוכית ענפה בנוער-העובד ובבחרות הסוציאליסטית שנמשכה 7 שנים רצופות. בד-בבד עם עבודת-החנוך התחילו להופיע רשימותיו השבועיות ב"במעלה" - עתון הנוער העובד, שעשו בשעתן רושם גדול. מפרסם '"בדבר", "תשע בערב", "במה". באותה תקופה התקרב ל"הבימה" והיה ממארגני "חוג הבימה לנוער", שהיה בו הרוח החיה. עבודתו רבת-השנים ב"חוג הבימה" הביאתהו לכתיבה בעניני תיאטרון. פרסם מאמרים רבים ב'"במה" וביניהם; "הדרמה התנכית", "על הדרמטורגיה המקורית", "ליובלו של ברטונוב, "ראשי פרקים לתולדות הבימה" וכו'.

לקריאת תיאטרון "אהל" עזב את "חוג הבימה" וארגן את "אהל לנוער". כמו-כן השקיע מרץ רב בארגון הסטודיה הדרמטית על-יד "אהל-לנוער", שמתוכה יצאו

APA citation

Tidhar, D. (1955). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 6, p. 2539). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2539