עלה לארץ בשנת תרמ"ה (1885).
עבד בחקלאות בראשון לציון, התקבל לבית הספר החקלאי של הברון בזכרון יעקב. לאחר התנגדותו ליחס המנהלים, רצו פקידי הברון שיעזוב את הארץ. חבריו התנגדו ואיימו בשביתה. הוגלה, יחד עם 5 מחבריו "המורדים" לגליל.
נשא לאשה את רחל בת דוד בוקששתר (עזרה לבעלה בניהול המשק וחנכה את ילדיה לאהבת הקרקע).
יחד עם דוד שוב רכשו אדמות ראש פינה.
היה חבר ומרכז ועדי הגליל העליון. היה חבר ועד המושבה ראש פינה.
עשה מאמצים לשחרור האכרים מהאפטרופסות של פקידי הברון.
עבד כגנן ראשי בנטיעות הברון בגליל. קבל מהברון אכרות בראש פינה. התמסר לנטיעות וביחוד היה נוטה חיבה מיוחדת לעץ הזית.
המורה והסופר ד"ר יצחק אפשטיין היה מחבריו הטובים.
היה מכובד ביושרו על הסביבה העברית והערבית כאחד.
חנך את יוצאי חלציו - לאהבת הארץ ולעבודה חקלאית, ורובם התאזרחו בארץ.
צאצאיו: חיה אשת יצחק הולנדר (אבן יהודה), דבורה אשת יצחק עפרון (חקלאי ובעל תעשיה), דוד הורויץ (ראה בעמוד 2483 בכרך זה), רבקה אשת יחיאל מילר (אביחיל), אסתר אשת יעקב שצקין (חדרה). שרה א שת הניך בלום (באוסטרליה. ילדיה בארץ. ההורים חוזרים בקרוב לישראל), אברהם (אבן-יהודה, מטובי השומרים). בנימין זאב (ראה בכרך זה), היינה אשת יצחק סגל (ראש פינה), שושנה אשת י. ברקאי (נתניה), שולמית ז"ל, יוסף (ראש פינה).
דוד לנדו
נולד בלובלין (רוסיה), בשנת תר"ן (17.9.1890). לאביו חיים (סוחר ברהיטים, עסקן) ולאמו רחל בת האדמו"ר יונה אלגנט , במחוז שדליץ.
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה, בבי"ס ממשלתי בלובלין.
היה פעיל בהגנה נגד הפורעים ברוסיה.
ב-1909 התיצב לצבא הרוסי, בגדוד הקולובני ה-40, ושירת בו 4 שנים בסביבות טמבוב.
ב-1914, בפרוץ המלחמה העולמית הראשונה, גוייס שוב לצבא, נלחם בהרבה קרבות בפרוסיה המזרחית עד לפני קיניגסברג, בהרי הכרפטים עד לפני מונקטש, ושם נלקח בשבי, אחרי ששירת 5 שנים נוספות.
בשובו מהשבי עזב את רוסיה, ודרך טרייסט נסע באניה "קרלסבד" לבירות (הלבנון). מבירות נכנס לארץ בעזרת החבר צבי יהודה (11.1919 19).
עבד כפועל בייבוש בצות ביטניה ע''י כנרת. נשלח ע"י יוסף שפרינצק למושבה רחובות למלאות מקומו של השומר הרוכב עזרא שחלה בטיפוס. ויחד עם דניאלי ואנטין נהלו את השמירה בגבולות - רחובות והכפר הערבי זרנוגה.
נקרא לעמוד בראש המושב "רוחמה" בקרבת באר שבע.
ברוחמה לקח חלק פעיל בהשמדת מרגלים ערבים שחדרו למושב בתור "תימנים" (ראה דוד תדהר בכרך ד', עמוד 1753).
היה חבר "הפועל הצעיר" ומהראשונים שהצטרפו למפא"י.
בימי ההתקפה על תל-חי (טרומפלדור וחבריו) מיהר להגיש עזרה.
נתבקש ע"י דוד בן-גוריון להשאר בגליל ולשמור על הבטחון.
ב-20.10.1920 נתקבל (בעזרת דוד תדהר ) כפקיד בדאר - מחלקת ההנדסה, עבר לצמח ומשם לטבריה, ושם שירת במשך 28 שנים בתור מפקח על מחלקת ההנדסה של הטלפונים והטלגרף - בכל הגליל.
ב-1921 נשא לאשה את ג'מילה בת חכם דוד קיקי, מטבריה.
בטבריה נהיה לאח בלשכת הבנאים החפשים "גנוסר'' ועלה לדרגת נשיא.
בתפקידו כמפקח אחראי במחלקת ההנדסה של הטלפונים (ממטולה שבצפון, עד אשדות יעקב במזרח, ושמאלה יותר לצד אל-חמי, עד שער הגולן). עשה רבות למען בטחון הישוב העברי עד הקמת המדינה.