Volume 6

Page 2600

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חבר הועדה למונחי החינוך הגופני באקדמיה ללשון העברית, חבר כבוד של מכבי תל-אביב וחבר בחבר הנאמנים של מכון וינגייט.

פרסם מאמרים בעניני חינוך גופני בעתונות המקצועית והכללית ואת הספרים דלהלן: מונחי ההתעמלות (יצא בשתי מהדורות: ב-1940 ו-1951 וקיבל בעד זה את פרס דב הוז של עירית תל-אביב), משחקי תנועה (1941), תורת החינוך הגופני (1941), התעמלות בספסל ובארגז (1943), המכניקה של גוף האדם (שתי מהדורות: 1945, 1952)).

בנו: ארי (טייס ב"אל-על").

דליה הורביץ

נולדה בתל-אביב, י''א אייר תרפ"ד (15.5.1924).

לאביה אבינועם הורביץ (ראה כרך ה', עמוד 2302 וכרך א', עמוד 484 - הביל"ויי צבי הורביץ , ולאמה פנינה בת זלמן דוד ליבונטין (ראה כרך ה', עמוד 2303 וכרך ב', עמוד 813 - ליבונטין).

משחר ילדותה טופחה ברוח הלאומית וגדלה בבית הוריה באלכסנדריה (מצרים) ששפת הדיבור בבית היה עברית. מדי שנה בשנה היתה רגילה לעלות עם משפחתה (בפרט לחג הפסח) לארץ (בבית הסבא ר' זלמן דוד ליבונטין). נדר נדרה לעצמה שבהגיע היום ותעמוד ברשות עצמה, ואם הוריה לא יחזרו עד אז לארץ, תעלה היא לישיבת קבע.

למדה בליציאום הצרפתי באלכסנדריה. הצטינה במתמתיקה, גמרה בהצלחה בשנת 1941.

מנהלי "סולל בונה" שהיו מבקרים תכופות בבית הוריה באלכסנדריה (לעצה עם אביה המהנדס) למדו להכירה יפה והבטיחו לה שתפקיד מיוחד יחכה לה אצלם לאחר שתגמור את השתלמותה בתכניון בחיפה.

בימי המלחמה העולמית השניה שהתחילה בשנת 1939 למדה להכיר את החיילים והמלחים העברים, בני א"י, שעברו דרך אלכסנדריה, ורובם היו מבקרים בביתם, שהפך למעין מסדרון ארצישראלי - בנכר.

לקראת העליה המסורתית השנתית לפסח תש"ב (1942) לארץ, התחילה הוגה בהוצאת נדרה לפועל, ולעשות את נסיעתה זו ממצרים לארץ-ישראל - לאחרונה, בגבור בה החלטתה להשתקע בארץ.

הפתיעה את הוריה בדרכיה שלה המוכנה כבר אתה, בהודעה, שמעכשיו אין היא תלויה יותר ברצונם לעלות או לא לעלות לארץ וכי החליטה הפעם להשתקע בארץ בקביעות ולהמשיך בלמודיה בתכניון העברי בחיפה.

ביום ט' ניסן תש"ב (27.3.42) עזבה ברכבת את אלכסנדריה בדרכה לארץ יחד עם אמה ואחותה לאורה (האב לא היה יכול להצטרף אליהם, היות והיה עסוק כמהנדס ראשי של "חברת הטרמואי של אלכסנדריה" בשעת חרום של המלחמה), בשעות הלילה בין תחנות "אל-עריש" ו"רפיה" אירע אסון נורא, תאונה קשה הורידה את הרכבת מעל הפסים, קרונות המחלקה הראשונה - נתרסקו, הרבה נפצעו מבין הנוסעים, ובין הפצועים אמה ואחותה, ורק לאחר מעשה כאשר התחילו מחפשים אחריה , מצאוה יושבת על גבי הספה רתוקה לפלאטפורמה של הקרון ההרוס ורוח חיים אין בה. היא נהרגה בתאונה.

היא קיימה את נדרה, ורצונה נתקיים בה. זו היתה נסיעתה האחרונה לארץ-ישראל. נקברה בגדרה, ע"י קברו של הסבא, הבילו"יי צבי בן יעקב הורביץ.

שמעון גינצבורג

נולד בו' בכסלו תרנ"א (סוף 1890) בליפניקי שבפלך ווהלין, אוקראינה.

לאביו אריה הלל (מורה עברי, מיסד חדר מתוקן ועסקן) ולאמו ביילה בת אברהם פרידמן .

למד בחדר של אביו ובישיבה. נסע למרכז ההשכלה של יהודי ווהלין. לז'יטומיר, והשתלם כאכסטרן בלימודים כלליים ובשנות 1909/12 למד באודיסה, ומשפורסמו שיריו ב"השלוח" (שהקפיד ביותר על איכות הדברים המודפסים בו) הוכר כמשורר עברי כשרוני, נתקבל בחבורת הסופרים העברים באודיסה והיה מבאי בית ח. נ. ביאליק .

APA citation

Tidhar, D. (1955). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 6, p. 2600). Retrieved from https://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2600