אחדות נחלשה במדה שלקתה בבריאותה. הרופאה ד"ר סוניה בלקינד הכניסתה לבית-החולים ואלצה אותה לשוב לאכול בשר.
היתה פעילה באגודת-הנוער "רק עברית" אשר טובי הנער של אז היו חברים בה.
בשנת 1911 נשאה למאיר כספי (אז זילברמן) מירושלים (ראה כרך ג', עמוד 1671).
ביתם בתל-אביב היה בית ועד לחכמים ולעסקניצבור ופתוח לכל-דכפין, לא פעם מסרו את ארוחתם לאורחים שהפתיעום בלב ונפש התמסרה לחנוך ילדיה, היתה אם וחברה לחבריהם, ועזר-כנגד לבעלה בעבודתו הצבורית.
חברי ה"מכבי" זוכרים באהבה את תור הזהב של ימי "המכבי" שביתה היה להם כביתם. המסיבות שנערכו בביתם-מוניטין יצאו להם.
בלב חרד ובברכת "חזק " לותה את ילדיה שגדלו בצאתם להגן על המולדת. נשאה באמץ ובהכרת אחריות כל אשר גורל העם הטיל על האם העבריה המסורה. כילדיה בחזית נתנה מזמנה למען ויצ"ו, מושב זקנים ומפעלי חסד אחרים.
כאשר עברה משפתחה לחדרה (כשנתמנה בעלה מאיר מנהל הבנק הלאומי), נעשה הבית במהרה - מרכז להכנסת-אורחים ופעולות לאומיות וחסד מרובות. המסורת המשפחתית של אהבה וערכי-ישראל סבא, של הכנסת-אורחים, של מאור-פנים משכו רבים בכבלי חבה והוקרה.
ובמסרת מפארת זו גדלו בתיה ובעלה מאיר את ילדיהם : מרדכי (יחבר "אגד" אשר נשא את יהודית לבית שפירא), אבשלום (והוא קונסול ישראל באמסטרדם שבהולנד נשא את רחל לבית קרופמן), סגולה אשת חיים מאירסון בחדרה (ראה בכרך זה), בלפורה אשת סגן אלוף גרשון גזית (אפשטיין) שנקטפה בדמי ימיה - (ראה בכרך זה)
שלמה פרלשטיין
נולד ב-2.11.1902 בפשמישל שבגליציה (אז עירמבצר של הצבא האוסטרי).
לאביו שאול (בר-אוריין, סוחר וספק צבאי בטכסטילים' בנו של ראש בית-דין בקהלת נובי סונץ - היא סאנדז או צאנז בפי היהודים, עירו של ה"דברי חיים" אבי שושלת האדמו"רים לבית האלברשטאם) ולאמו יוכבר לבית טמפלר (נכדת הצדיק ר' פנחס'ל טמפלר מדמביץ, שנטל עצמו, "יזמה פרטית" להחיש את גאולת עמו על-ידי תעניות מערב-שבת לערב-שבת במשך (40 שנה), ולפי מסורת המשפחה מתיחסת היא על ר' שאול וואהל, שלפי האגדה היה מלכה של פולין יום אחד.
ב-1904 עברה המשפחה לבאדן שליד וינה. שם למד שלמה - נוסף לחינוכו היהודי - בבית-ספר עממי ובגמנסיה והוסיף להשתלם בלימוד אכסטרני במדעים כלליים ובמסחר וכלכלה והיה פעיל בתנועת-הנוער הציונית "בלאו-וייס".
נשא לאשה את טובה בת יעקב חוצ'ינר המשיך בפעילות מסחרית ובעבודה לאומית כציוני מן השורה בבאדן. שם נפטרו אביו ב-1930 ואמו ב-1931.
ב-1933 עלה ארצה והקים את בית המלון "בריסטול" ברחוב בן יהודה 75 בתל-אביב. התמסר לביסוסו הכלכלי בעבודה שקטה ונאמנה ותוך כך השתלם בשפה העברית ובמדעי החברה. ב-1940 נבחר ליו"ר ענף בתי הארחה שבהתאחדות הסוחרים הכללית, ב-1942 נבחר ליו"ר ההתאחדות כולה ואח"כ נבחר גם ליו"ר המרכז הארצי של התאחדויות הסוחרים. כראש גוף צבורי גדול נטל עליו תפקידים וחובות פעולה גם בענינים ישוביים ולאומיים כלליים בהנהלת "כופר הישוב" ו"מגבית ההתגייסות וההצלה" וכן כגזבר אגודת "לאסירינו" (לעזרת אסירי תנועות המחתרת ומשפחותיהם וגם לעזרת יתר האסירים היהודים, במדת האפשר, הכלואים בידי השלטון הזר במשטר שאינו מתאים ליהודים) והיה עליו להשיג את הכספים לפעולות. לרגל תפקידו זה היה בא במגע עם ארגוני המחתרת, ש"סיפקו לקוחות" לפעולות ל"אסירינו", ותוך מגע זה השתדל להשפיע למען הפגת המתיחות והאיבה בין הארגונים היריבים כדי למנוע מלחמת-אחים בישוב. בנוגע למדיניות הפנימית של הישוב הצטרף ל"איחוד האזרחי" כנציג הסוחרים וכבלתימפלגתי ואח"כ הצטרף ל"ברית (כיום הסתדרות) הציונים הכלליים".
אחרי קום המדינה הוכנס לרשימת הציונים הכלליים כמועמד לבחירות לכנסת הראשונה, אך הקולות שקיבלה הרשימה לא הספיקו לכלול אותו בין הנבחרים. אח"כ נבחר מטעם הציונים הכלליים למועצת עירית תל-אביב ומשתתף בה בועדות הכלכליות. לכנסת השניה נבחר ברשימת הציונים הכלליים והנו חבר ועדת הכלכלה, ועדת הפנים ועוד וממשיך בפעולתו כיו"ר התאחדות בתי ההארחה בישראל, מפרסם מפעם לפעם מאמרים בעתון "יזמה" של התאחדות הסוחרים. אח ותיק במסדר "בני ברית" ובאחרונה נבחר לסגן הנשיא בלשכת "הנשיא חיים וייצמן".