הקשורים במולדת. מיטב החבורים פורסמו בחוברת "במולדת" בהוצאת "שחר" ובהשתתפות מועצת המורים למען הקרן הקימת (תרפ"ט).
הואיל והיה קרוב לעניני הבמה דאג לבמת בית הספר. על ידי הוצאת חומר ספרותי בחוברות "חגים וזמנים" שכונתן - "להקל מעל המורה את החפוש והחטוט במקורות שאינם מצויים ביד, חשוך עמל וטורח בבחירת חומר בימתי ובקביעת תמצית לחגיגה או נשף. לכנס את החמר הנבחר והמבוקר על ידי מומחים לדבר אחרי עברו את כור הנסיון על הבמה".
הכונה היתה להוציא סדרת חוברות לכל חגי השנה. אולם רק חוברת אחת ראתה אור בהוצאת "שחר", חוברת חנוכה שכללה גם מדריך לבימת בית הספר.
בחוברת "שירי עם ומולדת" קבץ ממיטב השירה העממית, תרגם את הספור "יוסלי" ליעקב דינזון (הוצאת "מצפה", תל-אביב).
בין כתביו שמורה הצעה שעובדה ביחד עם מרדכי בן הלל הכהן להקמת "בית הנער" בירושלים - אכסניה לתלמידים עולי רגל לירושלים.
במשך שנים רבות היה ממשתתפי "הפועל הצעיר" ואחד מהפעילים שבחבורה.
מימרא היתה שגורה בפיו "כל יהודי חייב לעשות משהו למען ישוב הארץ" וההזדמנות לקיימה בעצמו נתנה לו כשנתארגנה קבוצת אנשים ליסוד שכונת גנים מחוץ לירושלים - "בית הכרם", שהיה אחד ממיסדיה. היה ממניחי היסוד לגן הילידים ובית הספר שבשכונת בית הכרם וחבר הועד המפקח של בית הספר.
חיבה נכרת הגה לבית הכנסת שבשכונתו ודאג לשפורו ולמשיכת הילדים לבית הכנסת על ידי קיום "קבלות שבת".
נפטר בירושלים, כ''ז אב תר"ץ (21.8.1930).
במלאות שנה למותו יצאה בדפוס חוברת לזכרו "ציון לחבר" על ידי חבריו ומוקירי שמו. ובתמוז תרצ"א קובצו ספורים שראו כבר אור ואחרים שהיו בעזבונו, בחוברת "מימי הילדות" בהוצאת "קופת הספר".
דינים וחשבונות מעבודתו החנוכית ראו אור בחוברות מיוחדות.
בתו: מרים אשת אברהם קולודני (אגרונום).
שאול אביגור (מאירוב)
נולד בדווינסק, פלך ויטבסק (רוסיה), ו' חשון תרנ"ט (1898).
לאביו יהודה ליב מאירוב (ראה כרך א', עמוד 138) ולאמו פרידה בת מאיר מאירוביץ. נין להרב רבי אהרן שאול זליג הכהן זצ"ל (המכונההפרוזנאי. דער פרוזינר. בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, תשי"ד, הופיע הכרך הראשון של ספרו "מגן שאול" חידושים וביאורים בש"ס).
שאול נקרא על שמו, ואחותו צפורה אשת משה שרת , - (ראש הממשלה ושר החוץ), נקראת על שם רעיתו - הרבנית.
עלה לארץ בשנת תרע''ב (1912).
נכנס למחלקה השניה בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב וגמר במחזור הששי.
בגמנסיה היה פעיל בחוגים המאורגנים להשתלמות, שאליהו גולומב (המבוגר) היה משוחח ומרצה לפניהם, וגרף את החבורה לדרכים אחרות (לתנועת העבודה והחקלאות).
היה מראשוני המתישבים בקבוץ כנרת.
בימי המלחמה העולמית הראשונה עבד ביער (ליד המושבה זכרון יעקב) להכנת עצים לרכבות הצבא התורכי - וקיבל "ויסיקה" (תעודת עבודה המשחררת מהשירות בצבא התורכי). היה אז מבאי ביתו של ד"ר הלל יפה בזכרון יעקב (ראה כרך ג', עמוד 1141) והספריה העשירה של בית יפה עזרה לשאול בהשתלמותו בשעת חופשתו בעבודתו ביער.
בי''ד באדר תר"פ (1920), למחרת הנסיגה מכפר גלעדי, הגיע עם חברים לאילת השחר ואח"כ לראש פינה להגיש עזרה.
בשנת תרפ''ד (1924) נשא בכנרת לאשה את שרה בת ריסה ואברהם סילצנסקי מוילנה מהחברות הפעילות בכנרת.
מן הראשונים שעמדו על ערשה של תנועת ההגנה המאורגנת, טיפחוה וכוננו את צעדיה. חבר מרכז ההגנה במרבית שנות קיומו ואזור מפעיליו. היה יד ימינו של אליהו גולומב (ראה כרך ב', עמוד 972) כל השנים.
מראשי ההעפלה והצלה מחוץ-לארץ - לא"י. בעיקר התחילה עבודתו בתחילת נובמבר 1940 כשעצרו ע"י המשטרה הבריטית והובאו לנמל חיפה שלוש אניות: "פאסיפיק", "מילוס" ו"אטלנטיק" ובהן כ-3600 מעפילים. הממשלה המנדטורית - הבריטית החליטה להגלות את המעפילים לאי מאוריציוס. כ-1800 איש מהמעפילים הועברו לאניה "פטריה'', לשם שילוחם מהארץ. סמוך למועד הפלגתה, בבוקר 25 בנובמבר 1940, הופצצה "פטריה" ע"י שליחי ההגנה בעזרת המעפילים. למעלה מ-200 איש טבעו או ניספו, יתרם עלו לחוף, ולאחר