ברלין, עמנואל ניומן, ד"ר פרץ ברנשטיין ויהושע סופרסקי. בשנת 1933 היה ציר לקונגרס "המכבי" בפראג, ובקונגרס זה נבחר לנשיאות העולמית.
היה נשיא אגודת הקצינים היהודים המשוחררים מכל הצבאות שנמצאו בא"י.
בשנת 1935 היה בין מיסדי "ברית המכבים" ונשיאה.
איחד את אגודת "ברית המכבים" עם אגודת "מכביעתיד" והיה נשיאה המשותף.
פעל רבות בייסוד פלוגות המכבי בנתניה - ונשיאה.
פרשת עבודה מאומצת למען המכבי: מעמל, מאמן, מדריך חבר ועדים, חבר המועצה הארצית, חבר הנשיאות וראש ההסתדרות הארצית.
בשנת 1937, הופעל לחץ מצדדים שונים ללכד את הכוחות. בניגוד לדעתו של זאב זבוטינסקי הוחלט בועד המפקח הנ''ל, ברוב דעות, להתאחד שוב עם ההגנה, אורי, תהומי ומפקדים רבים צייתו להחלטה - לחזור לשורות ה"הגנה". על ההסכם חתם הוא ותהומי ומצד ההגנה חתמו יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון . ואורי נכנס למפקדה הארצית של ההגנה.
בשנת 1938 נאסר כחבר ההגנה וישב בבית הסוהר כ-6 שבועות.
נשא לאשה את אליזבט בת בנימין בנימין, מהמבורג.
בפרוץ המלחמה העולמית השניה, התנדב לצבא הבריטי בתור חיל, ועלה לדרגת קפטן, השתתף בהרבה קרבות במדבר המערבי ובאיטליה.
אחרי המלחמה נשלח ע"י המכבי לארצות הברית, לארגן שם את התנועה.
בארצות הברית עבד עבור החברה האמריקאית להשקעות בא"י. חזר לארץ ועבד בתפקיד של מנהל יחסי צבור של החברה בארץ.
בפרוץ המאורעות (1948) נשלח לארצות הברית - בתפקיד של מגייס מתנדבים לעזרת ישראל. ניהל בפיק-סקיל, בהרים שבמחוז ניו-יורק, מחנה שבו רוכזו המתנדבים.
הגיש עזרה בתור תעמלן ונואם לטובת הקה"קל וההסתדרות הציונית באמריקה.
בשובו לארץ נתמנה למנהל האצטדיון בעירית רמתגן וכן בתור מנהל מחלקת הפיקוח על הבנתים ברמת-גן.
באוגוסט 1954 נתמנה למנהל אדמניסטרטיבי של "קופת חולים מכבי" בארץ (ב-1940 היה מהמיסדים, ועבד עד אוגוסט 1954 בהתנדבות).
בניו: אמנון (ארתור) ווסט, סופר (אמו: ליזל סוזניץ) ; עמוס נדב (אמו: נחמה ברנשטיין).
הרב שמחה וינוגראד
נולד בשנת תרכ"ג (1863) בפינסק שברוסיה הלבנה.
לאביו הרב ר' חיים וינוגראד (שנודע שם בכינויו "המתמיד" על שקידתו בתורה במדה בלתי-רגילה אף בחוגו) ולאמו דאבע מיכלע. למד בהדרכת אביו ומשגדל המשיך ללמוד ביחד עם אביו ואחיו, ובעוד אברך צעיר כבר נודע כגדול בתורה ובמדות טובות.
בשנת תרמ"ג עלה ארצה עם אביו ואחיו הרב יוסף אליהו, מתוך החלטה לוותר על הנוחות והכבוד שהיו להם בקהלת פינסק, כדי ללמוד וללמד תורה בקדושת ארץ-ישראל ולשאת את יסוריה ומחסוריה באהבה.
כדי לעקוף את גזירת השלטון הטורקי, שלא הרשה עלית יהודים מרוסיה ובכניסת יהודי לארץ היה נותן לו "פתקה אדומה" במקום הדרכון שנלקח ממנו, על מנת שיעזוב את הארץ תוך שלשה חדשים ואז יוחזר לו הדרכון, עלו על החוף בבירות, ותוך אימת שודדי דרכים ניסו להגיע ארצה בעזרת מורי-דרך ערבים ברכיבה על גמלים. בדרך נתפסו והובאו לכלא בצפת, ובהשתדלות ראשי הצבור היהודי בעיר הוברחו מהכלא ולבושים כפלחים ערבים הועברו ירושלימה והשתקעו בעיר העתיקה. בתרמ''ו עלה אחיו הרב יצחק וינוגראד ויסד את ישיבת "תורת חיים" הכללית בחלק הצפוני של העיר העתיקה, תוך ישוב יהודי מפוזר בין הגויים מחוץ לרובע היהודים.
נשא לאשה את חנה פריידל בת ר' גדליהו צבי יוספזון (ילידת חברון, דור שלישי - מצאצאי עולי ויטבסק, רוסיה).
בשנים הראשונות, בתור אברך, היה אחד מהלומדים בישיבה ועוזר בידיעותיו ליתר הלומדים, ולפעמים היה גם מרצה שיעורים במקום ראש הישיבה. אחרי מות אחיו ר' יוסף אליהו , שהיה מנהלה המשקי של הישיבה, הוכרח ר' שמחה לוותר על הרבה משעות לימודו ולהתמסר לעסקי "חולין שבקדושה", לניהול משקי של הישיבה.
בית הישיבה היה ברחוב שנקרא בימים ההם רחוב