את היסוד לעתון "חרות" הבלתי חוקי באותו זמן ופעל כאחד מעורכיו הראשונים.
ב-1942 נתמנה כנציג בית"ר א''י.
באותה שנה נשא לאשה את צפורה בת שרגאי דמבו. בשנת 1944 נאסר על ידי הבריטים, ישב בכלא יפו וירושלים והועבר למחנה העצורים בלטרון. שם ארגן את העבודה התרבותית הרצה על נושאים ספרותיים ואחרים ולקח עליו את חנוך הצעירים.
לאחר שלש שנים במעצר לטרון הוגלה במשלוח האחרון לקניה והשתחרר עם כל הגולים ביולי 1948 אחר הכרזת מדינת ישראל.
עם בואו הצטרף לתנועת "החרות", שזה עתה נוסדה, ושימש כחבר המרכז הראשון ומנהל המחלקה הארגונית. באותו זמן חזר גם לעבודה פעילה בבית"ר.
בשנת 1949 נבחר בכינוס העולמי הרביעי של בית"ר לראש שלטון בית"ר".
באותה שנה נתקדש כ"בנאי חפשי" בלשכת "ברקאי'' תל-אביב, היה חבר של ההנהלה העולמית "הצה"ר חרות" ויצא בשליחות לאירופה ולארצות דרום אמריקה. בכינוס העולמי החמישי עזב את תפקידו ועבר להוראה.
פרסם מאמרים ב"המשקיף" ו"חירות".
בשנת 1954 נבחר לשופט בית"ר העולמית.
בנו: נחושתן שלמה.
ברוך קוסטרינסקי
נולד בבריסק-דליטא בשנת תרס"ד (1904).
לאביו אברהם-חיים (סוחר מנופקטורה, ממקורבי הרבי מסטולין והיו מחסידי סטולין-קרלין) ולאמו שיינה-אלטע בת ר' משה חזן מבריסק (מבעלי הפירמה למנופקטורה "חזן-קוסטרינסקי" שנודעה לשם בבריסק.
הסבא ר' משה חזן היה מהנכבדים בחסידי נסחיזש).
חנוכו היה מסורתי ולמד בבי"ס תיכוני ביקטרינוסלב. בגיל 14 מופיע בפומבי בתור בא כח הגימנסיה ונחשב בין המעולים שבתלמידיה.
בימי קרנסקי ב-1917 השתתף בארגון צעירים לעזרת החיילים בשם: "יוני - סוסטרדאלעטש" (הצעיר המרגיש).
חזר לבריסק בשנת 1922. וב-1926 היה בין מיסדי החלוץ המרכזי (החלוץ הכלל-ציוני) בפולין, וחבר הועד המרכזי של התנועה הזאת במשך ארבעת השנים הראשונות ומדריכה הראשון. אחרי זה נבחר בתור יו"ר הועד הגלילי של מחוז פוליסיה וואהלין של החלוץ המרכזי.
בקר בסניפי החלוץ המרכזי בפולין, ארגן סניפים חדשים, הרצה וביסס את הסניפים ויסד קבוצות הכשרה.
היה בין פעילי ההסתדרות הציונית בבריסק יחד עם חבריו הקשישים ר' לוי יצחק וויניקוב ור' זרח זרצקי. השתתף בשבועון "פאליעסער שטימע" בבריסק במאמרים שונים על נושאים ציוניים. פעל הרבה במסע הסברה לטובת רשימת "על המשמר" ובתור מזכיר ההסתדרות הציונית בבריסק הכניס חיים ויזמה בעבודה הציונית.
יסד את החוג "קדימה" ו"השומר-הלאומי" בבריסק.
ב-1934 עלה לארץ. עבד בתור פועל בתערוכה במשך חדשים אחדים ובעבודות שונות. אח"כ כסוכן ספרים בהוצאת "שטיבל".
ב-1936 נעשה שותף לבית מסחר והוצאת ספרים בשם "כנסת" בתל-אביב. בהוצאה זו הופיעו: כתבי המגיד מדובנא, ר' נחמן מברצלב, באר החסידות בעריכת א. שטיינמן, דוד פרישמן. תרגומים (בשתוף עם מ. ניומן.) כתבי פייארברג ועוד.
עד פילוג הסתדרות הציונים הכלליים היה חבר הועד הארצי והמקומי. מהפעילים בתנועת "העובד-הציוני", השתתף ביסודה ברעננה. חבר הועד הארצי ופעיל בועד הסניף התל-אביבי של התאחדות הציונים הכללים עד פילוגה.
אחרי הפילוג נשאר נאמן למנהיגו יצחק גרינבוים ומחסידיו הנלהבים והמוסריים עד היום בחוג גרינבוים.
עד היום משמש בתור יו"ר הועד הארצי של מוכרי-ספרים בישראל וגם יו"ר סניף תל-אביב ויפו.
חבר הנשיאות של ארגון יוצאי בריסק בישראל ופעיל במוסדות שונים.
השקיע עמל ומרץ רב בהוצאת ספר "בריסק-דליטא".
ב-1934 נשא לאשה את אלישבע (הלה) בת צבי סנדלרזש (מחסידי סלונים ויהודי בר-אוריין) מהעסקניות והפעילות בויצ"ו בבריסק.
בנו: אברהם צבי (בוגר ביה"ס התיכון "גאולה" בתל-אביב, שרת בצ.ה.ל.).
אנצל שכנאי (שכניוק)
נולד בטורוב (ליטה) בשנת תרנ"ה (1895).
לאביו צבי דב שכניוק הי"ד (נפל חלל על קדוש השם באוקראינה בידי חיילי הבליעל של בלאחוביץ בשנת 1920) ולאמו חנה בת ר' אנצל שיפמן (נצר לבית הרה"ג ר' אהרן הגדול מקרלין).
ירש מהם את הלהט החסידי, אהבת ישראל כנה, פשטות, צניעות, תם-לב וכוננות בלתי מוגבלת לביצוע כל משימה טובה. כל אלה לשמם וללא תנאי.